"כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".

מהם ההבדלים בין מחילה ליאוש וההשפעות ההלכתיות שלהם על מחזיק בנכס שאינו שלו ?   
המלווה שהתייאש מלגבות את חובו, האם נפטר הלווה מחובת החזרת החוב?
מי שהתייאש מהנכס שלו שנגזל, האם בנסיבות אלה עובר הנכס לבעלותו של הגזלן?

כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם לגבי מקור איסור צער בע"ח, מדאורייתא או מדרבנן?
האם ניתן לטעון שאיסור זה לא יחול כל עוד האדם משתמש בבעל החיים לצרכיו תוך צמצום הצער לבעל החיים?
שימוש בבע"ח לרפואה סגולית כמו הנחת יונים על בטנו של חולה צהבת, האם מותר למרות שהיונים מתות בסופו של דבר?

האם ישנה בתורת ישראל התנגדות ל"חופש הביטוי" והרי ההלכה מחייבת את המחאה מדין "לא תגורו"?

מהם המפגעים המוסריים, החינוכיים והחברתיים העולים עקב קידוש "זכות המחאה" בשיטת המשטר הדמוקרטי?

מהן, איפוא, דרכי המחאה המוצעות ע"י תורת ישראל עבור "צדק חברתי" וכיצד ניתן ליישמם בנסיבות של ימינו?

ברכה זו לא נמצאה לא בתלמוד ולא בפוסקים. על בסיס מה, אם כן, הורה הרמ"א לאומרה בלא שם ומלכות?
היכן מצינו חיוב ברכה על פטור ממצווה? והאם אכן נפטר האב ממצוות חינוך הבן כשהגיע לגיל בר מצווה?
האם אימוץ מנהג שנוצר על בסיס מדרשי בלבד לא טומן בחובו סיכון לעבור על איסור ברכה לבטלה?