הרמב"ם פסק שכהן שטרם נתמלא זקנו מנוע מלפרוש כפיו משום כבוד ציבור, האם גם כאשר הציבור מוחל על כבודו?

בנסיבות שכל הציבור עמי ארצות ואין מי שיכול להיות ש"צ מלבד אותו נער, האם אז יהיה רשאי לשמש ש"צ?

היש להתחשב בכבוד הציבור שלא יפגע ולהתיר נשיאת כפיים בנסיבות של ימינו אף למי שטרם נתמלא זקנו?

האם יש איסור שאחר יאמר "כהנים" במקום שליח ציבור?

היש לחשוש לגדר של הפסק בתפילה ע"י אמירת "כהנים"?

מה היה המנהג הקדום באמירת "כהנים" אצל כל העדות ומדוע מהרי"ץ שינה ממנהג זה?

מהו הסדר הרצוי למועדי התפילה בנסיבות אלו באופן של קיום דיני התענית ללא פגיעה בקדושת השבת?
האם יש נשיאת כפיים גם בתפילת מנחה הסמוכה לתפילת ערבית האמורה להסתיים עם צאת הכוכבים?
מה ההבדל בין ימי צום שנקבעו ע"י חכמי ישראל לבין ימי צום הנקבעים לאור בצורת או צרות אחרות?

באילו נסיבות גזרו חכמי ישראל שכהנים לא ישאו כפיים בתפילת המנחה ובאילו לא גזרו?

מהי הגדרת שקיעת החמה, האם מועד הסתתרות החרס מעינינו או סמוך למועד צאת הכוכבים?

כיצד ניתן ללמוד מדיני תפילת הנעילה ביוה"כ את הכלל שאין לך אלא זמנו ומקומו. דהיינו המברך ברהמ"ז מיד לאחר השבת על סעודה שלישית לא יזכיר "רצה והחליצנו"?

האם ברכת כהנים מסורה אך ורק לכהנים וטעונה נשיאת כפיים באופן מיוחד ותנאים נוספים?

היש הבדל בין המתכון המיוחד למצוות נשיאת כפיים ע"י הכהנים לבין ברכת הדיוט בלשונות מפסוקי התורה?

כיצד התורה מאפשרת לכאורה התיווך של הכהנים בין ישראל להקב"ה בניגוד לתפיסה היסודית שביהדות השוללת מכל וכל פניות עקיפות אל ה'?

מי אומר 'כהנים' האם הש"צ או אחר ע"מ שלא יהיה הפסק בתפילת הש"צ?

האם רשאי כהן נער לישא כפיו יחידי או רק בהצטרפות לכהנים בוגרים בתורת חינוך?

אם אמירת כהנים הינה מדאורייתא ("אמור להם") האם רשאי להזמין את הפטור או את מי שאינו רשאי לשאת כפיו?

האם בנסיבות אלו ללא עשרה יאמר הש"צ קדושה ואף הכהנים ישאו כפיהם, היות והתחילו התפילה במנין?

התחיל פריסת שמע במנין ויצא עשירי, האם ימשיך ש"צ קדושת היוצר והאם יתחיל תפילת העמידה בציבור?

מה מעמדו של הקדיש הנאמר לאחר תפילת העמידה, האם נספח לתפילה ויוכל הש"צ להמשיך התפילה כולל הקדיש?

כאשר הכהנים נערכים לפני התפילה לעמוד במקום שמשם ישאו כפיהם, האם חייבים בכל מקרה בעקירה, אפילו סמלית, של רגליהם?

הגיע הכהן מביתו לבית הכנסת ומצא הכהנים לפני נשיאת כפים האם לא יעלה לדוכן היות ולא היתה עקירה ב"רצה"?

כהן המשמש כשליח ציבור ועומד על התיבה. מה עדיף, האם יעקור מהתיבה ויעלה לדוכן או ישא כפיו ממקומו?

האם בימינו ניתן להסתפק בהצהרתו של מי שאינו מוחזק ככהן או שיש לדרוש ממנו עדות תומכת לכך?
באלו תנאים יתחייב אדם זה בכל האיסורים החלים על כהנים ולמרות זאת לא יחשב ככהן לכל דבר?
האם יש לסמוך על מנהג בכל מקרה גם אם מקורו בטעות?