השפה הארמית
שלום לך השאלה שלי היא מאין הגיעה השפה הארמית ומדוע ממשיכים להתפלל ולברך בארמית למרות שרוב הציבור לא מבין את התוכן, האם זה לא כמו ברכה לבטלה?
תודה רבה
תפילת מוסף בשבת חנוכה באה בגלל השבת, ובכל זאת אומרים בה על הניסים. האם אותו עיקרון מחייב להזכיר ראש חודש גם בברכות ההפטרה של שבת? השאלה הקטנה בנוסח התפילה פותחת בירור על חובת היום, על הקשר בין תפילותיו ועל מנהגי הפטרה עתיקים שנשתמרו בדרכים שונות.
האזינו למהלך הסוגיה: מה מלמדת תפילת נעילה על על הניסים במוסף, ומדוע ההשוואה להפטרה נותרת במחלוקת?
אומרים על הניסים גם בתפילת מוסף של שבת או ראש חודש החלים בחנוכה. חנוכה עצמו אינו מחייב קרבן מוסף, ולכן השאלה אינה מובנת מאליה: האם ההזכרה תלויה בסיבה שבגללה אנו מתפללים את התפילה המסוימת, או שהיום כולו מחייב להזכיר את עניינו בכל תפילותיו?
בסוגיית מסכת שבת, דף כד, רב הונא ורב יהודה סוברים שאין מזכירים על הניסים במוסף, ואילו רב נחמן ורבי יוחנן סוברים שמזכירים. השיטה הראשונה בוחנת כל תפילה לגופה: מוסף בא מחמת שבת או ראש חודש, ולא מחמת חנוכה. כנגדה עומדת הסברה שהיום חייב בתפילותיו, וכשם שמזכירים את חנוכה בערבית, בשחרית ובמנחה, מזכירים אותו גם במוסף. המחלוקת נוגעת אפוא לקשר שבין חלקי עבודת היום.
רב גידל בשם רב אמר שבראש חודש שחל בשבת אין המפטיר צריך להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, שהרי אילולא שבת לא הייתה הפטרה בראש חודש. לכאורה זו ראיה לבחינת הגורם המחייב בלבד: השבת היא שחייבה את ההפטרה, ולכן אין מצרפים אליה את ראש חודש.
אולם הגמרא מבחינה בין המקרים. בראש חודש אין הפטרה כלל, ואילו על הניסים כבר נאמר בשלוש התפילות האחרות של חנוכה. לפיכך אפשר להשוות את מוסף לשאר תפילות היום, גם בלי לחייב הזכרת ראש חודש בהפטרה. אין הכרח שמי שפוטר מהזכרת ראש חודש בברכות ההפטרה יפטור גם מהזכרת חנוכה במוסף.
השוואה קרובה יותר היא להפטרה במנחת שבת החלה ביום טוב. ביום טוב יש הפטרה בשחרית, אבל אין בו הפטרה במנחה; ההפטרה במנחה באה מחמת השבת בלבד. בשם רב מובא שאין מזכירים בה את יום טוב. כאן כבר יש מקום לשאלה אם הזכרת יום טוב בהפטרת הבוקר מחייבת הזכרה גם בהפטרת המנחה, כשם שהזכרת חנוכה בתפילות האחרות עשויה לחייב במוסף.
עצם הדיבור על הפטרה במנחת שבת מעורר קושי, שהרי במשנה במגילה נאמר שאין מפטירים בנביא במנחת שבת. רש״י מביא מתשובות הגאונים שהיו רגילים לקרוא בנביא במנחת שבת, ובימי הפרסים נגזרה גזרה על כך; לאחר שבטל המנהג לא חזרו אליו. מנהג שאינו מוכר במקומנו עשוי אפוא להיות רקע ממשי לדברי הגמרא.
רבנו תם מציע כיוון אחר: מדובר בקריאה בכתובים, כעין המנהג הנזכר בנהרדעא, ולא בהפטרה בנביאים במובנה הרגיל. המשנה שוללת הפטרה בנביא, ואין בכך סתירה לקריאה בכתובים. שתי הדרכים מבררות את היחס בין לשון הסוגיה לבין מנהגים שהיו קיימים בקהילות שונות.
בהקשר זה מובאת הצעת הרב ראובן מרגליות לראות באמירת המזמור אודה השם בכל לבב במנחת שבת שריד לקריאה הקדומה בכתובים. עשרת פסוקי המזמור מתאימים למספר שהוזכר ביחס למנהג. מבחינת מקומו בסדר התפילה, אמירתו לאחר קריאת התורה אצל האשכנזים מבליטה יותר את הקשר להפטרה, לעומת אמירתו לאחר העמידה במנהגנו. זו הצעה להבנת גלגולו של המנהג, ולא זיהוי ודאי של מקורו.
בשיעור נזכרים גם מנהגים שנקשרו לגזרות ונמשכו אחריהן, כגון אמירת שמע ישראל בקדושת מוסף לפי ההסבר המובא בטור. אין להניח שכל מנהג חייב לשוב למתכונתו הקודמת ברגע שהנסיבות השתנו.
חכמים בפרובינציה הציעו לגרוס בסוגיה יום הכיפורים שחל בשבת במקום יום טוב שחל בשבת, וכך לתלות את הפטרת המנחה ביום הכיפורים. בעל המאור, רבי זרחיה הלוי, דוחה את ההגהה על יסוד תשובת רב האי גאון: יש מקומות ומנהגים חלוקים, ובפרס ובמדי נהגו להפטיר במנחת שבת. קיומו של מנהג אחר מיישב את הקושי בלי לשנות את נוסח הספרים.
זהו גם לקח בדרך הלימוד: קושיה מתוך המוכר לנו אינה מספיקה כדי להגיה. לפני שינוי נוסח יש לבדוק אם מציאות היסטורית או מסורת מקומית מסבירות אותו.
מסקנת הגמרא נלמדת מדברי רבי יהושע בן לוי: ביום הכיפורים שחל בשבת מזכירים שבת בתפילת נעילה, אף שאין תפילת נעילה בשבת רגילה. חובת היום מחברת את תפילותיו; אין בודקים רק מה חייב את התפילה המסוימת. מכאן ההכרעה להזכיר על הניסים גם במוסף של חנוכה.
רש״י מבין שהכרעה זו דוחה גם את דברי רב גידל, ולכן יש להזכיר ראש חודש בהפטרת שבת ראש חודש. בעלי התוספות מבחינים: בעניין ראש חודש אין הפטרה אחרת שאליה אפשר להשוות, והגמרא כבר עמדה על ההבדל. לשיטתם, דברי רב גידל בעניין זה לא נדחו. זהו הבדל בין קריאת לשונה הכוללת של מסקנת הגמרא לבין המשקל שניתן להבחנה הסברתית שבתוך הסוגיה.
השולחן ערוך פוסק שאין מזכירים ראש חודש בברכות ההפטרה, כדעת התוספות. לעומתו, בפסק מהרי״ץ המובא בשיעור מזכירים באמצע הברכה, בלי לצרף את ראש חודש לחתימה. בסידורי הגאונים רב עמרם ורב סעדיה ובתכלאל עתיקים מצוי גם נוסח הכולל הזכרה באמצע ובחתימה. אין לטשטש את ההבדל בין עצם ההזכרה לבין נוסח חתימת הברכה, ואין להפוך מנהג אחד לכלל המוסכם על כל העדות.
בסיום עולה ההערה שאף לפי השיטה שאינה מזכירה ראש חודש בברכות ההפטרה, תוכן ההפטרה עצמה עשוי לעסוק בראש חודש. בחירת הקטע הנקרא ונוסח ברכותיו הם אפוא שני עניינים נבדלים.
מסקנת הדברים: על הניסים נאמר גם במוסף של חנוכה, ושבת נזכרת בנעילת יום הכיפורים שחל בשבת. בהזכרת ראש חודש בברכות ההפטרה יש מחלוקת בפירוש הסוגיה ובמנהג, ויש להבחין בין הזכרה באמצע הברכה לבין חתימתה. בירור המנהגים הקדומים מסייע להבנת המקור, בלי להגיהו רק מכוח הקושי.
מדוע אומרים על הניסים בתפילת מוסף בחנוכה?
אומרים על הניסים במוסף של שבת או ראש חודש החלים בחנוכה, אף שמוסף אינו בא מחמת חנוכה. מסקנת הסוגיה היא שחובת היום מחברת את תפילותיו: כשם שמזכירים את חנוכה בערבית, בשחרית ובמנחה, מזכירים אותו גם במוסף. הראיה היא מהזכרת שבת בנעילת יום הכיפורים שחל בשבת, אף שאין נעילה בשבת רגילה.
האם מזכירים ראש חודש בברכות ההפטרה כאשר הוא חל בשבת?
בברכות ההפטרה של שבת ראש חודש יש שיטות שונות. השולחן ערוך פוסק שאין מזכירים ראש חודש, כדעת בעלי התוספות. בפסק מהרי״ץ המובא בשיעור מזכירים באמצע הברכה, אך לא בחתימתה; בסידורי רב עמרם ורב סעדיה ובתכלאל עתיקים מצויה גם הזכרה בחתימה. יש להבחין בין נוסח הברכות לבין בחירת הפטרה העוסקת בראש חודש.
מה ההבדל בין הזכרת חנוכה במוסף להזכרת ראש חודש בהפטרה?
על הניסים נאמר בשלוש תפילותיו האחרות של יום החנוכה, ולכן יש בסיס להשוות אליהן את מוסף. בראש חודש, לעומת זאת, אין הפטרה עצמאית כלל. בעלי התוספות משמרים משום כך את ההבחנה ופוטרים מהזכרת ראש חודש בברכות ההפטרה; רש״י מבין שמסקנת הגמרא כוללת גם מקרה זה ומחייבת הזכרה מחמת היום.
כיצד נזכרת בגמרא הפטרה במנחת שבת אם איננו נוהגים כך?
רש״י מביא מתשובות הגאונים מנהג לקרוא בנביא במנחת שבת, שבטל בעקבות גזרה ולא חזר. רבנו תם מפרש שהסוגיה מתייחסת לקריאה בכתובים, כעין מנהג נהרדעא, ולא להפטרה בנביאים במובנה הרגיל. רב האי גאון מעיד על מנהגים חלוקים בין המקומות. אין להסיק מן המנהג המוכר לנו בלבד שלשון הסוגיה משובשת.
האם קושי בסוגיה מצדיק לשנות את נוסח הגמרא?
קושי הנובע מכך שמנהג קדום אינו מוכר לנו אינו מצדיק כשלעצמו שינוי נוסח. בעל המאור דחה את ההגהה שהחליפה יום טוב ביום הכיפורים בסוגיית ההפטרה במנחה, על יסוד עדות רב האי גאון על מקומות שהפטירו במנחת שבת. תחילה בודקים מסורות ומנהגים חלוקים; ייתכן שהם מיישבים את הנוסח הקיים.
שלום לך השאלה שלי היא מאין הגיעה השפה הארמית ומדוע ממשיכים להתפלל ולברך בארמית למרות שרוב הציבור לא מבין את התוכן, האם זה לא כמו ברכה לבטלה?
תודה רבה
שעור שני ואחרון בסדרה
נתפרדה החבילה – משמעותה ההלכתית
האם "דמים מוכיחים" עוקפים את התקנה?
מקורות: גמרא, גיטין, נט, א – ס, א
רבינו, תפילה, יב, יח-יט
שלום לכבוד הרב,
במסכת תענית דף יט ע"א מסופר כי שמעון בן שטח שלח לחוני המעגל, לאחר שהאחרון ביקש גשמים בצורה שביקש, "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי". מדוע מעשיו של חוני המעגל עולים בבחינת חייב נידוי.
1. האם בשל נוסח הבקשה שנקט בה "גוזרני עליך" שאינו ראוי כלפי מעלה?.
2. או שמא, כפי שמורנו הרב יוסף קאפח מסביר, או לפחות כפי שאני הבנתי את מורנו הרב יוסף קאפח, בהלכות ת"ת פרק ו הל' ח, החייבים בנידוי " המביא את הרבים לידי חילול השם", כגון חוני שהתפלל ויתכן שתפילתו לא תענה ואז יהא חילול ש"ש שכן יאמרו, חוני אינו צדיק ו"או הקב"ה אינו עונה לתפילת חסידיו?
לשיטת הרמב"ם אין חובה להוסיף מחול על הקודש, האם למרות זאת יתחייב באיסורי שבת או שרשאי לפחות לבקש מבני ביתו לעשות מלאכה עבורו?
הקדים ערבית של שבת מבעוד יום, האם רשאי להתפלל מנחה טרם חשכה?
מה הדין אם רוב הקהל קבלו עליהם השבת, האם מחייב את היחיד שטרם קבל שבת?
לק"י
לכ' מורי
אני מתפלל במשך השבוע בישוב שלנו במנין אשכנזי
קורה לפעמים שאני מגיע למנחה והציבור כבר נמצא בחזרת הש"צ,לאחר קדושה.
שאלתי היא האם אני יכול/צריך להמתין לסוף התפילה ו"לגרור" את הציבור כדי שאני אתחיל להתפלל בקול
והציבור יענה אחריי קדושה,ואח"כ אני אמשיך לבד בלחש והציבור יתפזר,או שאם הגעתי מאוחר עליי להתפלל לבד יחיד?
תודה ויישר כח!!
כיצד התפללו בציבור בימים שאין קורים בתורה בזמן שלא השאירו ספרי תורה בבית הכנסת?
מהי הפסיקה של רבינו הרמב"ם ומרן השו"ע בנסיבות שמוציאים ס"ת לאחר הקריאה בו לאחסנתו מחוץ לבית הכנסת?
בזמנים עתיקים נהגו להביא ס"ת מביתם לביהכ"נ, והרי לכאורה יכולים היו לאחסן אותם בביהכ"נ?
שלום כבוד הרב,
בט"ו בכסלו ענית על שאלה "מדוע צריך מנין (10 גברים) לתפילה? ", בתואנה ש"המספר עשר הוא המספר הכי קטן שמבטא שלימות יחידות". על סמך מה המספר עשר הוא הכי קטן שמבטא שלימות? האם לא נכון להגיד שהמספר שבע גם מבטא שלמות, לאור התהליך הבריאה שהושלם לאחר שבעה ימים? בברכה, דן
שלום לכבוד הרב!
כיצד, על הנוהגים בשיטת הרמב"ם, לומר את תפילת הדרך? עם הזכרת שם ה' או בלי? באילו תנאים?
תודה !
לגבי התחנון בימי שני וחמישי (הקטע שלפני ה"והוא רחום") הציבור אצלנו מדלג עליו (הציבור ספרדי) האם לאומרו כיחיד ובטעמים?