לשואל היקר 

לשאלתך, אם הבנתיה אנסחה בקיצור, למה משה רבינו לא ניקה אותה ממוקשי לשון והניח בה ביטויים לשוניים כאלו ואחרים בפרט שניתן להבינם כאי שלילת אחדותו או תרצה אמור אלוהות יחידה. 

תשובה זו היא ארוכה ונראה לי ששיעור עיוני שלם לא יספיק לה. אבל כמה נקודות לחשיבה ואידך זיל גמור. 

ראשית משמעות אלהים היא כוחות ותלוי באותו ענין וביחס למי משמעות הדבר. נכון הדבר כי שיש אחת מכינויי השם בשם זה ובלשון רבים לכן הרבה תרגמוהו בעל הכוחות. ובכל זה אמרו יש שהוא שם חול ויש שהוא קודש שהם משבעה שמות השם ואין למוחקם. 

וכל שפתח ספר בראשית נפגש כבר מהתחלת הבריאה רק בשם אלהים כביכול בלשון רבים כלפיו יתברך כלומר במשמעות רבים, ורק בפרק ב' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות י-ה-ו-ה אלהים ארץ ושמים, והי לכאורה לנכן להשתמש רק בשם השם או יותר מתוקן השם האלוה כמוכיח לבלעדיותו ואחדותו. ומעין זה כבר שאל משה רבינו הסופר שכתב את התורה מפי הקב"ה, את הקב"ה בשעה שהכתיב לו כמצוייר או כמתואר בבראשית רבה פרשה א סימן ח - ט 

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר: ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו: רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא

אמר לו: כתוב והרוצה לטעות יטעה, וכו' 

וראה שם למדרש שהביא ללימוד מסרים חשובים בדבר ואכ"מ..
ועוד שם 
ט שאלו המינים את רבי שמלאי: כמה אלהות בראו את העולם?

אמר להם: אני ואתם נשאל לימים הראשונים, הה"ד (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן אלא אשר ברא, 

חזרו ושאלו אותו אמרו לו: מה הוא דין דכתיב בראשית ברא אלהים?

אמר להם: בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים, אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה, 

חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

אמר להון: קראון מה דבתריה ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו,

וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו: רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב, 

אמר להם: לשעבר אדם נברא מן האדמה חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה, 

חזרו ושאלו אותו אמרו ליה: מה דין דכתיב (יהושע כב) אל אלהים ה' וגו', 

אמר להם: הם יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע, 

אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, 

אמר להם: שלשתן שם אלהים הן, כאינש דאמר בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר, 

חזרו ושאלו לו א"ל: מה הוא דין דכתיב (שם /יהושע/ כד) כי אלהים קדושים הוא, 

אמר להן: קדושים המה אין כתיב אלא קדושים הוא.

חושבני לע"ע רק להציג את דברי המדרש רבה כחומר למחשבה וכאמור ואידך זיל גמור ובפרט אחר שאמרו חז"ל דיברה תורה כלשון בני אדם ויש פעמים שדברה בלשון גוזמא או דברי הבאי, כך שראה הקב"ה בחכמתו הגדולה עד אין חקר לנכון מצד אחד להתנסח בלשון הבריות, והבן.