נפטר השוכר במהלך תקופת השכירות, האם נפקע הסכם השכירות או היורשים "נכנסים לנעלי השוכר"?

שאל השואל הוא אומר שהוא מזכיר משרד לחברה עסקית ומה שקרה זה שהסוחר שהוא בעל החברה שהוא העובד היחיד בה נפטר ואז אה התעוררה השאלה מה ביחס להמשך השכירות יש בידו של המזכיר צ'קים שהוא קיבל מהסוחר מראש על כל תקופת השכירות ואלמנה ביקשה ממנו להקפיא את תשלום שכר הדירה עד שיתבאר המצב הכלכלי שלה ותראה אם היא מעונינת להמשיך בשכירות של בעלה או לא. וכמובן מתעוררות השאלות, מה בנוגע לתשלומי המסים במשך כל אותה כל אותו זמן שהשכירות מוקפת, מה בנוגע לצמצום אופציות ההזכרה כי הרי כעת הוא צריך לפתוח בחיפוש אחר סוחר ובינתיים אם הוא מקפיא את העניין אז הוא מצב שהוא לא יודע מה יקרה. מה הדין במקרה כזה לפי ההלכה. כך שואל השואל. ובכן, קודם כל, וזהו דבר מעניין מאוד, זה ש דין הסוחר שמת לא נידון בתלמוד. וזה משהו תמוע, מוזר. אבל נידונו בתלמוד שני דינים מעניינים. קבלן קרקע. כלומר אדם שקיבל קרקע בשביל לאבד אותה והוא מתחלק בינו ובין הבעלים בעיבול קבלן קבלן שמת בתוך תקופת הקבלנות זה כן נידון בגמרא כמו כן נידון שואל שלקח בהשאלה נכס בהשאלה ומת בתוך תקופת השאלה גם זה נידון והשולחן ערוך מטבע הדברים הביא להלכה את הדינים האלה אבל מה בנוגע וסוחר שמת. זה לא נידון. וזה תמוע שזה לא נידון. באמת אה עשה עבודה טובה בספר א חוק לישראל, שכירות ושאלה, שהוא דרר את הנושא של סוחר שמת והביא את דעות הראשונים ואחרונים בעניין זה. אבל כדרכו של כל נושא ומשפט התורה תמיד הוא קרוך בחילוקי דעות ולפעמים מרוב דעות אז קשה מאוד להבין את עקרונות היסוד ואנחנו רוצים לתת את עקרונות היסוד שיכולים לעזור לכל אחד מאיתנו כיוון שהתופעה הזו של סוחר שמת היא יכולה להיות ב צבים שכיחים דהיינו אדם יש לו דירה הזכיר דירה לזולת באמצע תקופת השכירות אותו סוחר נפטר מה הדין האם מגיע לו עד סוף התקופה לא מגיע לו עד סוף התקופה איפה היורשים עומדים האם היורשים יכולים להיכנס במקום הסוחר כל הדברים האלה הם בעיות שכיחות זה לא דבר שלא שכיח זה מגדיל אפלו את התמיעה למה בתלמוד לא דענו בכך אבל על כל פנים כים את העקרונות כדי שאנחנו נדע כיצד להתנהג. יש לציין שגם הרב בלוי בספרו אפתחי חושן בהלכות שכירות התייחס לזה אבל בקצרה בפרק ב' עט הוא כתב מת הסוחר רשאים היורשים להשתמש בחפץ כל ימי השכירות ונחלקו הפוסקים הם חייבים לשלם דמי השכירות ויש אומרים שאף אם משתמשים בחפץ אין להם דין שומר שכר אלא כשומר חינם והוא כותב בהערות אבל הדברים האלה כמובן א מוכיחים את גודל המבוכה לגבי הדעות שנזכרו שם אוכן רבותיי מה שחשוב לנו הוא ללמוד את הלאכה בדברי רבנו כי רבנו בכך הוא מנחה אותנו לגבי שיטת לימוד התלמד רבנו כותב בפרק שאלה ופיקדון, פרק ראשון הלכה ה הוא כותב כך השואל מחברו כלי או בהמה סתם הרי המשעיל מחזירו בכל ע שירצה כלומר שאלה השאלה ללא הגבלת זמן השאלה בלי תקופה קצובה מאחר והיא בחינם יכול המשאיל לומר לשואל בכל עת עד כאן עשיתי לך טובה מכאן אנה החזר את המוזכר או פנה את המוזכר השואל מחברו כלי או בהמה סתם הרע המשאיל מחזירו בכל עת שירצה שאלו לזמן קצוב וזה החידוש דהיינו ראובן השאיל שמעון את הנכס לזמן קצוב שנה נניח כיוון שמשך וזכה אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף זמן השאלה כלומר אם השואל א אעשאיל באמצע השנה בא ואומר לשואל נכון ששאלתי לך לשנה ונכון שכבר עשית מעשה קניין ואתה כבר משתמש בנכס אבל עד כאן אני יכולתי לתת לך עכשיו אני חייב לקבל את הנכס אני צריך אותו יש לי צורך חיוני בו תן לי את הנכס חזרה אומר רבנו איננו יכול לכפות על השואל אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף זמן השאלה כלומר השואל אומר מה אתה עושה לי אני בניתי על זה אני נערכתי על בסי זה נכון שזה בחינם עם כל הכבוד לך זה בחינם אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה באמצע השנה. אתה יודע מה זה? אתה שאלת לי, נתת לי להיות ברשות בדירה למשך שנה שלמה נערכתי, סידרתי סידור לילדים שלי, לחינוך והכל. ועכשיו אתה בא ואומר לי קום ועזוב. איך אני אסתדר? אין לי דמי שכירות, אין לי מאיפה ללכת, לאן ללכת. מאחר ומדובר בהשאלה לתקופה קצובה למרות שזה בחינם הואיל וכבר נעשה מעשה קניין ואיננו יכול לפנות אותו בתוך תקופת הש. השאלה אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף זמן השאלה ואפילו מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן כלומר תראו איזה דבר מדהים השואל מת יכולים היורשים אם הם רוצים וכך אם הם לא רוצים מי מחייב אותם יכולים היורשים לבוא ולומר זה זכות מוקנת מקנת חינם שאבא שלנו קיבל ואתם לא יכולים לבוא לקחת מ איתנו את המתנת חינם הזו משל מה הדבר דומה לראובן שנתן לשמעון מתנה אופניים אחרי ששמעון כבר רכש את האופניים ומשתמש בה בא ראובן ואומר אני מתחרט תן לי בחזרת האופניים אם שמעון ירצה להיות איזה לבבי ולהחזיר לו יחזיר לו אם לא הוא לא חייב להחזיר לו מחר והוא כבר קנה אותה בדין בלי בלי תמורה הוא לא יכול לחייב אותו להחזיר להחזיר זה זכות מוקנת לו והזכות המוקנת הזו היא קניינית והיא עוברת בירושה לי היורשים הם היורשים מעוננים בכך והוא לא יכול לפנות את היורשים ואפילו מת השואל הארי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן וזה מה שנידון בגמרא בנוגע לשואל שמת עכשיו רבנו עושה חשבון שואל שמת הגמרא מביאה ומתייחסת זוכר שמת הגמרא לא מתייחסת מה ההגיון איך אפשר שסוכר שמת הגמרא לא מתייחסת? אומר הרמב"ם דין הוא לומר שכל היגיון דין הוא ותראו איזה חשיבה רמבמית מעוררת התפעלות הלוקח קונה הגוף קניין עולם בדמים שנתן כלומר אדם שקונה נכס מחברו בתמורה בתמורה הלוקח קונה הגוף קנן עולם בדמים משנתן קניתי נכס לעולם זה שלי ושילמתי עבורד דבר הזה הוא מקבל מתנה קנה הגוף קניין עולם ולא נתן כלום תזכרו את האופניים ראובן נתן לשמעון אופניים במתנה ושמעון קנה את האופניים הוא זכה באופניים הזה לעולם כמו אילו שמעון קנה אופניים וזכה באופניים לעולם כך כשהוא מקבל מתנה הרי האופניים האלה שולי לו לעולם והסוחר אומר הרמבם עכשיו תיצור מקבילה כמו מוכר וכמו נותן מתנה. עכשיו לך לעולם הזמניות, לא קניין עולם אלא קניינים זמניים. ותלך במקביל למוכר תראה את הסוחר. ומקביל לנותן מתנה תראה את השואל. זה עם תמורה, זה בלי תמורה. ותצעד קדימה ותראה. והסוחר קנה הגוף לפארותיו עד זמן קצוב בדמים. לקחתי רכב בהשכרה למשך למשך חודש, לקחתי דירה בהשכרה למשך שנה ואני משלם כסף עבור השכירות הזו ואני קניתי את הפירות קניתי את השימוש את זכות השימוש לתקופת השכירות הזו ושלמתי כסף והשואל קנה הגוף לפירותיו ולא נתן כלום כלומר הוא זכה בזכות השימוש בחינם זה מתנת חינם על זכות השימוש לתקופה כשובה כשם שנות נותן כמוכר שאינו יכול לחזור לעולם כמו שהנותן מתנת חינם אם כבר המקבל זכה במתנה אין הנותן יכול לחזור בו בדיוק כמו אדם שמכר נכס והכונה כבר עשה את מעשה הקניין שאין המוכר יכול לחזור בו ככה נותן אינו יכול לחזור בו כך שימו לב אומר הרמבם המשעיל כמזכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן כלומר, אם ראינו בגמרא שבארו שבתקופה קצובה של השאלה לא יכול המשאיל להחזיר, בוודאי וודאי שהמזכיר זה כל וחומר, זה היגיון. הגמרא לא מפרטת כי זה הגיוני. זה דבר שהוא בהיגיון, אין הגמרא צריכה לפרט. המזכיר שזה בשכר. וכבר קניתי את זכות השימוש בשכר. בוודאי וודאי שאין המזכיר יכול שגע את הסוחר לחזור בו, אלא המזכיר, הסוחר ללמש אותה תקופה קצת צובה. יכול להשתמש במוזכר. ככה משאיל כמזכיר שאינו יכול לעולם לחזור בתוך הזמן. ומכאן רבותיי נבוא ונראה סוחר שמת. אז אם היורשים רוצים להשתמש בזכות השימוש שאבא שלהם המנוח שכר, בוודאי וודאי שהם יכולים להשתמש. ואין המזכיר יכול לחזור בו. ואין המזכיר יכול לחזור בו. כי כי זה קל וחומר ומה אם שואל יורשי השואל שמת יכולים להשתמש בזכות שימוש עד תום תקופת ההשאלה כל שכן בסירות זה ברור מעל לכל ספק שאם הם משתמשים הם יצטרכו לעמוד בכל החובות דהיינו במקרה הנדון כבר האבא שלם את כל הכסף מראש אבל לפי כל חיובים אם יש עוד חיובים כל שהם בוודאי ששכחו לשלם אבל קודם כל עלינו לדעת שזוהי זכות מוקנת יושים אם הם חפצים בכך. עכשיו נשים לב, נבוא ונראה שני הבטים חשובים מאוד מאוד. מה יהיה רבותיי אם אדם לקח שכירות ולא שילם מראש, אלא הוא משלם כבר חודש בחודשו או כל חצי שנה מראש. ועכשיו הוא עוד לא שלם את החצי שנה השנייה, זה כבר התחיל בה ונפטר. בא המזכיר ואומר ליורשים אביכם חייב לי אתום השנה כך וכך דמי שכירות ואין לסוחר המנוח כסף לא השאיר עזבון כלום האם היורשים חייבים לפרוע את חובות אביהם כשאין בעזבון כסף תשובה לא הם הם לרג'ים הם הם עשירים ואם הם לרג'ים בלב ובנשמה ולא רוצים שיהיה כתם על אבא שלהם אז הם ישלמו לפני משת הדין. אבל אם לא, הם אינם חייבים לפרוע את חובות אביהם כשלא נשאר בעזבון. כך אותו דבר גם כאן. אם היורשים אינם מעוניינים בשימוש במוזכר, אין להם עניין בזה. הם לא מתעסקים בדבר כזה ואין להם שום עניין בדבר הזה. אז זה נקרא חוזה שכירות מסוכל. כלומר שארע מעשה אונס ואין אפשרות להמשיך אותו. שבמקרה כזה אין מה לעשות. הורשים לא חייבים לשלם. הורשים לא חייבים לשלם כי הם לא חייבים בחובות אביהם אלא מן העיזבון. ומן העיזבון ישולם רק מה שבאמת מגיע למזכיר מן העזבון. אם יש בה עזבון אז יוצא איפה? לגבי הסוחר. אם לא רוצים להמשיך אזי הבעלים המזכיר מקבל את ימי השכירות עד יומותו של השואל ולא יום מותו של הסוחר ולא יותר מכך. אבל כי הם לא מוננים להמשיך וזה נקרא חוזה מסוכל אבל אם הם אומרים לו המתן תקפיא את דמי השכירות כי אנחנו רוצים לעשות חושבים אזי יפה מצידו שהוא מקפיל את דמי השכירות כי לכאורה הוא לא חייב כי תחליטו כן או לא אם אתם מעוננים בבקשה אז אני מנקדש אתם לא מעוננים קט חותכים בזה נפרדת דרכים ואז הזכות שהייתה קנייה לכם היא לא קיימת כי ותרתם עליה כי אין לכם עניין בה. אבל מן הרגע שאתם רוצים איך קוראים להקפיא ולחשוב אזל אין ספק שיצטרכו לשלם כל נזק שיגרם לו בגין ההמתנה הזו. כי אף על פי שזה גרמה בן זיקין וגרמה בנזיקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים אבל זה נקרא לך ואבוא אחריך אדם אשר בא ואומר תתקדם אני בא ואנחנו נסגור עניין הוא נסע הוציא הוצאות נסע וזה שהבטיח לו לא בא ולא נסגר עניין הרי מאחר ואותו אדם פעל על פי ההבטחה תלך ואני בא אחריך וכתוצאה מכך הוציא הוצאות זה לא נקרא גרמה זה נקרא גם ובמקרה כזה מחייבים לשלם ולכן במקרה הנדון שהיא אומרת לו תקפי אזי נזקים שיווצרו בגין אותה תקופה או אפילו עובדן שכירות לכאורה היא תסא בכך אלא מה מן הראוי למרות שזהו הדין חייב הוא לומר לך אני מוכן להקפיא אבל תזכרי שאת תתחיבי לי בכאלה וכאלה דברים אם היא רצתה טוב, לא רצתה, עומדת האופציה שלו, דהיינו שהיא מוותרת על זכות השכירות והוא כועל כדין חוזה שסוכל, מחמת אונס, שמקבל את דמי הסירות רק עד יומותו של הסוחר, כי מה לעשות יש מקרה אונסין ומקרה אונסין פעם זה סופק את האונס, פעם זה סופק את האונס, במקרה הזה המזכיר סופק את האונס. רבי חניה בןש No.