סעודה מפסקת ערב ט' באב, האם ראוי לאכול אותה בסלון ע"ג השולחן?

היום התפילה איך קוראים במנחה בית כנסת אמונה ודעת בשעה 5 שאל השואל האם סעודה מפסקת שאנחנו אמורים היום לקיים בערב שעה באב ניתן לאוכלה בהול על גבי כסאות ושולחנות או לא בתשובה המנהג הוא בסעודה המפסקת א' לא אוכלה במטבח ולא בהול כמו כן מן הראוי היה לשבת על הארץ ולאכול על הארץ אבל לפחות לפחות לא על גבי שולחן אלא אם כיוון שאנחנו היום כבר רגילים לשבת על כיסאות וקשה לשבת על הארץ שלפחות לפחות שהאוכל יגיש לפניו או בידיו או על גבי כיסא נמוך ולא על גבי שולחן ובלבחי אין אוכלים ביחד בצבותא אלא כל אחד בנפרד רבנו כתב בהלכ ברקח חמישי מהלכות תעניות הלכה ח וט במי דברים אמורים שאכל ערבע באב אחר על חצות. אבל אם סעד קודם חצות, אף על פי שהוא מפסיק בה, אוכל מה שירצה. בערב שעה באב שחל להיות בשבת, אוכל ושותה כל צורכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה. וכן שאבאב עצמו שכל להיות בשבת, אינו מחסר כלום. זוהי מידת כל העם שאינן יכולים לסבול יותר מדי. אבל חסידים הראשונים ככה הייתה מדתן ערב שעה באב היו מביאים לו לאדם לבדו לבדו לשים לב לא ביחד אלא לבדו פת חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור לקיריים לא בהול אלא במטבח בין תנור לקיריים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ושמעון ובחיה כמי שמתו מוטל לפניו וחזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה ומימנו לא אכלנו ערב שעה באב תבשיל אפילו של עדשים אלא אם כן היה בשבת וכותב הגהות מיימוניות ביחס למה שכתב רבנו שאוכל בין קיריים בין תלור וקיריים ואוכל במלח בשמעון ובחיה הוא כותב מכאן נהגו לשב על גבי קרקע בסעודה המפסקת. כלומר הגאות מימוניות הוא בא מארצות אשכנז שנוהגים לשבת שם על כיסאות ומשתמשים עם שולחנות. אז הוא אומר מכאן בעיקום מהרמב"ם שאת הסעודה המפסקת יש לאכול על הארץ כמו אבלים. לא על שכבי שולחן אלא על הארץ. באמת יכול אדם לבוא לומר שרבנו הוא כתב את הדברים רק לגבי אנשים מיוחדים שהם תמדחמים וכ יוצא בזה לא לכל אדם אבל רב מורי בהערה יז כותב ראיתי משפרש אלא אם כן היה בשבת א סליחה לא בערה יזן אלא בערת טזן וכך היה מנהגנו שאין יושבים שלושה כדי שלא יצטרפו לזימון ואין מגישים את האוכל על השולחן אלא על הטבלה פטר ברצפה ובאמת הוא העריך בזה יותר בהליכות תימן והוא כותב את הדברים הבאים אחר תפילת מנחה אוכלים סעודה סעודה המפסקת לסעודה זו עופים לחם מצות כסבורים שאינו מתעקל מהר ולפי כך לא יציק להם הרעב בשעות הצום המרובות פותחים את הלחם פותטים את הלחם לפתיטים שכל אחת כזית או פחות נותנים את הפתיטים בקערה יוצקים עליהם חמאה די הצורך שוברים עליהם כמה ביצים ומחמים הכל ביחד על האש מוסיפים מעט דבש או סוכר ואוכלים זהו המאכל הכללי לסעודה המפסקת לאות אבל אוכלים סעודה זו על גבי הקרקע ולא על שולחן אז נשים לב לא אמר רבנו מורי שאוכלים רק פת חרבה וקיתון מים. זה שאיר לרמה של תלמידי חכמים. אבל לרמה של המון העם אוכלים פטות. רק מה? העצם האכילה היכן אוכלים? אז אומר על גבי קרקע ולא על גבי שולחן. כן. אין אוכלים בחדר אלא בחדר הבישול ואפייה בין תנור וקיריים כדי להבדילו מיום רגיל. שוב ראינו הוא לא אומר שיאכלו פת חרבה עם קיתון מים, אבל זה הוא משאיר את החכמים, אבל הוא אומר שאוכלים את הסעודה המפסקת בין תנור וקיראיים בחדר הבישול, דהיינו במטבח. וזה לכולם הוא אומר. זאת אומרת שמה שאמרו בשמעון בבחיה בפת חרבה וכיתון מים זה תלמיד חכמים. אבל בני אדם ממוצעים אוכלים את הסעודה המפסקת מה שיכלו לפי הדין אבל אוכלים אותה במטבח לא בהול וכאמור על גבי הקרקע ולא על גבי השולחן שם בתימן זאת לא חוכמה כיוון ששם ישבו כל השנה על גבי קרקע רק מה אומר מורי ישבו על הקרקע והייתה לפניהם כל השנה מידה שולחן נמוך ועליו היו מגישים שאבא לא שמו על גבי המידה אלא על גבי משטח. שמו משטח ועליו שמו את האוכל. אז לפחות אנחנו באמת נטמיע אם נשב על הרצפה. אבל אם כבר אדם יושב במטבח לבדו ואוכל, אל ישים על גבי שולחן כמו שיושב במסעדה ואוכל, אלא או יחסיק ביעד או ישים על גביסה יחסית נמוך כדי להראות שמדובר כאן באבלות זו ההצעה שלנו לנוכח מה שנאמר כי כאמור אפילו רבו יוסף כותב המנהג לסעוד סעודה המפסקת כשהם יושבים על הארץ אלא שיש לתת בגד שמפסיק בינו לבין הקרקע וזקן חלש מותר לו לתת קר תחתיו אז עושה טובה שלזקן חלש יתן קר תחתיו אני כבר מפעת החשש שנשות לא תשלח מהותנו לבדיקה פסיכיאטרית אחרי אותו אדם אז אם כן אמרתי נשב על הכסאות לפחות נעשה שינוי א' ודאי ודאי רק במטבח ב' שלא על גבי שולחן אלא או להחזיק ביד או ישים על גבי כיסא נמוך כדי להראות את האבל ובין כך ובין כך להבדיל מערב יום כיפורים לא אוכלים ביחד אז מה אכפת לך? מה עושים? אתה בא אוכל לבד, גומר והקטיר והשתחווה ויצא. אבל ברגע שיושבים אז ודאי זה נותן תשומת לב. מה יושבים ככה? מה פתאום יושבים ככה וכולי. אבל כאמור לפחות לפחות שנעשה איזשהו סימן היקר כדי להראות עד כמה קרובים אנחנו על חורבן המקדש. כי חורבן המקדש הוא חורבן העם. כי המקדש הוא מרכז הקדושה של העם היהודי. ואין קדוש שבורחות חיינו אנחנו נמצאים בהסתר פנים נורא והיום אנו מתנקרים לבורא עולם מול תורתו איננו מושגחים בהשגחה פרטית חשופים אנו להדרדרות רוחנית חשופים אנו סכנות קיומיות ומשום כך אין הבחייה ואין האבל על בניין של עצים ואבנים אלא על בית המקדש כמקור לקדושת החיים שמשנה את אורחות חיינו מן הקצה אל הקצה במקום עם שנמשל ונדמע לבהמות או לגויים יהיה עם ממלכת כהנים וגוי קדוש שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להיות אכן באמת בניו רחומיו וממלכת כהנים קדוש רבי חני בנגח