שתל אילנות ברשות הרבים, מי הבעלים על האילנות ופרותיהן?

אחד מחברנו שאל הלכה למעשה במעשה שהיה שבמקום היישוב שבו הוא גר אדם שטל במדרכה דקלים ברשות הרבים האם יש לו בעלות על הדקלים האם העירייה או נאמר מועצה הם הבעלים למרות שהם לא שתלו. האם מותר לזרים לקטוף ענפים מהתקלים או פירות בלי רשות של הבעל האילן או בעל העיריה? האם זה ששטל במידה והוא כתב שמי שנוטל מהענפים של אותם תקלים זה גזל? האם יש בכך גזל או לא? אכן באמת שאלה לא פשוטה אבל עלינו לקבוע כעיקרון כל אדם שיורד לשדה חברו שלו ברשות ונוע או בונה לא שואל את הבעלים אלא נוטע או בונה ברמת העיקרון הוא איננו בעלים על הנטוע או על הבניין. ברמת העיקרון, הבעל הקרקע הוא גם הבעלים על הנתוע או על המבנה, אלא שיש חובת השתפות ביניהם, דהיינו כמה מגיע לנוע או לבונה פיצויים. דהיינו מגיע לו איזהשהם פיצויים. וכאן ההלכה מבחינה בין אם השדה עומדת ליטע, אם השטח עומד לבניין, ובין אם איננו עומד לטע או איננו עומד לבניין. כי אם איננו עומד לבניין או איננו עומד ל את ה ידו של יורד לשדה חברו על התחתונה מבחינת ההשתפות כמה מגיע לו ואם היא עומדת לטע או עומדת לבנות או אם הבעלים גילו את דעתם שטוב להם באותו באותה השבחה אזי ידו של הנוטע על העליונה מבחינת דמי השתפ אבל הוא לא הוא לעולם הוא לא הבעלים על הנתוע או על המבנה. שאלה גדולה היא בהלכה, האם יכול האדם לומר בעלים לומר ליורד הזה טול את עצול את בניינך ולך. כי יש פעמים שהעקירה הזו או ההרס הזה בעצם לא מותיר לו ליורד לשד חברו כלום מההשתפות. יש מצבים כאלה. וכן, אם יכול בעל הנטיאה לומר אני עוקר את נטיעתי, אני הורס את מבני, לא תמיד הוא יכול לעשות זאת. כי סוף סוף בעצם הנטיאה כבר הכחיש את הקרקע אמונות אלה את האילן. בעצם ה הבניין אם הוא מעוקר אותו כבר יוצא לו איזה גל של חורבות ועל כל פנים אינו מחזיר את המצב לקדמותו לכן ההלכות האלה נדברו בדברי רבנו בפרק עשירי מהלכות גזלה ועבדה ובשולחן ערוך בחושן משפט סימן שעה אבל מי שמעיין טוב טוב העולה מכל ההלכות האלה יראה שאין ליורד בעלים על הנתוע או על המבנה, אלא כל העניין אם הוא מקבל דמים וכמה ושנית מתי יכול הבעלים לומר לו תול עצך ולך מתי לא אבל עדיין גם כשהבעלים לא יכול לומר טול עצך ולך עדיין המדובר הוא רק ביחס לכמה מגיע פיצויים ליורד אבל לא ייתכן שאדם יהיה בעלים על נטוע בשדה שינה שלו של בעל השדה יש התנגדות וכן אותו דבר על מבנה מכאן אנו עוברים לפני לרשות הרבים לשדה הפקר באמת נחלקו הדעות בקרב חכמי הלכה מה יהיהם אדם נוטע בשדה הפקר אם ה נטוע הוא שלו או לא כי סוף סוף השדה לא שלו אבל שזה הפקר בקרוב ודאי נניח ש הנתוע הוא שלו אבל רשות הרבים איננה שדה הפקר רשות הרבים היא של רבים במיוחד כמו בימינו שיש רשויות ארציות ומקומיות לתכנון ולבנייה ויש שטחים שהם של הציבור, מיועדים לקראת ציבור ואין להובחם לשטחים פרטיים. ואם כן, הדבר פשוט שהרשות הרבים היא של הרבים וזה שנתה אילן ברשות הרבים בלי רשות הוא גזלן. הוא עשה מעשה גזל כי הוא לא ביקש רשות. אלא מה? מגיע לו ב פיצויים. גם כאן העריה יכולה אולי לבוא לומר לו, תשמע, אנחנו לא מעוניינים בתקלים, אנחנו מעוננים בעצם אחרים או המקום הזה לא מיועד שנתע בו. יש לנו תכנון משלנו. אז לכן כל מערכת היחסים בין הרשות המקומית ובין הנוטע היא מערכת יחסים על כמה מגיע לו פיצוי או לא. היא יכולה לאשר לאשר את קיום התקלים האלה שם ולתת לו פיצוי אבל זה שלה אבל העץ הוא שלה אם יווצר מצב של פיין סיבות יכולה לומר טול דקלך ולך וזה צריך בדיקה כי הדברים כאמור תלויים והרבה מרכיבים אבל סוף סוף סוף סוף גם אם הוא אומר תולדקלך ולך זה לא אומר שדקליו שנמצאים שם הם שלו כי יכול להיות שהיא תרצה אותם ואז מגיע לו רק דמים. לכן הדבר פשוט שהוא נמצא שם בגזלה. מה ביחס לאחרים? האם מותרים הם לקחת תמרים או ענפים משם? עוד רגע כאן. אנחנו מוצאים במשנה במסכת אורלה פרק ראשון הלכה א ראשונה נאמר שם כך אה הלכה שנייה עץ שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור נעורה הכוונה נטעו אף על פי שלא כבשו חייו הנוטע לרבים כלומר אדם שיש לו שדה פרטית והוא נוטע בשביל רבים חייב עורלה רבי יהודה פותר הנוטע ברשות הרבים בא הגוי שנתה בא הגזלן שנתה בא נוטע בספינה בא עולה מאליו חיה בעורלה וכך פסק רבנו להלכה שהנוטע ברשות הרבים חייב באורלה. כלומר הפרי חייב באורלה אסור. אסור באכילה. וכך אה בדרך אמונה באותה הלכה שרבנו פסק שהנוטע לרבים שהנוטע לרבים חייב בעורה זה בפרק יכות מעשר שני בנתרביעי הלכה ה כותב בסעיף קטן לח הנוטע ברשות הרבים היינו שנוטע בגזלה ודעתו לאכול הפירות אבל אם נתל צורך רבים דעת רבנו דפטור וכולי אבל זה כבר עניין אחר נוגע נוטע לרבים אבל הנוטע ברשות הרבים עליו לדעת שהוא נטע בגזלה לא קיבל רשות לא כלום עם כל זאת למרות שהוא נטע בגזלה כאמור יש לו דין ודברים עם הרשות המקומית או לעקור את הדקל או פיצויים ואנחנו לא נכנסים לזה כי זה תלוי במרכיבים שונים אין לנו אותם אין לנו נתונים אנחנו לא יודעים בדיוק מה עמדת הרשות המקומית בעניין הזה אבל האם מותר לזרים לקחת ענפים בשביל לסכך את הסוכה מאותו דקל כשהוא כותב זה גזל או לא? תשובה אם יש לנו דקלים שלשוות מקומית שרשות מקומית נטעה אותם. רשי רשאים אנחנו לפנות לרשות המקומית הממונים ושהם פועלים כדין ולא באופן שרותי אלא על פי כללים ושואלים אותם מותר לנו לגזם מהדקלים האלה ולקחת לסכך? אם הם אומרים כן מותר בדרך כלל אין אין הרשויות המקומיות מאפשרות דבר כזה כדי לא להרוס את העצים אבל רשויות מקומיות מתכנות מגזמות את האילנות בימים אלו הם כדי שלא יערסו להם את הדקלים ואנשים באים ולוקחים וזה יותר מאת הרשות המקומית זה מאין קומונה מאין שותפות שכך היא מתנהלת במקרה כזה זה מותר אבל אם אדם הולך ולוקח בלי רשות זה גזל זאתי השאלה מדינה של הסוכה הגזולה הזו זה עניין אחר אבל זה גזל עכשיו לעניין זה אותו אדם שנתקה את התכלים ברשות הרבים בלי רשות שכאמור יש לו מעמד של גזלן אלא מה מגיע לו פיצויים אז אם העירייה תאמר אם העיריה תאמר שקח דקליך לך ובמידה ויש לה זכות בית דין לומר את הדבר הזה ברור שאנשים אחרים אסור להם לקחת מהענפים האלה כיוון שאז הוא לוקח את הדקלים שלו והולך והם אסור לו לקחת מהענפים כי זה שלא הדקלים האלה זה לא אומר שיהיו שלא כל עוד ימשיכו להיות שם אבל כל עוד יש לו את הזכות לקחת את התקלים ללכת על זה שלו ואחרים עשו להם לקחת מהענבים האלה היה בעיריה תאמר אוקיי תשאיר את הדקלים ותקבל פיצוי לפי מה שההלכה תכריע לפי מה שכרע בהלכה אדיי גם אז אסור לזרים לקחת ענתים בלי רשות העריה כלומר המקרה הזה מורכב. יצטרכו ללכת אותם זרים לבקש אותו עם העיריה. העיריה גם כן אינה רשאית להתיר לאחרים, כל עוד לא סגרה חשבון עם הנוטע הזה. לכן זה מורכב בגלל המציאות המורכבת הזו. אנו אומרים, יש כאן מצב מיוחד במינו, הנוטע בלשות שם הוא גזלן. זה לא אומר שלא הבעלים של תקלים. ואזרים אסור להם לקחת, כל עוד אין הבעלות לא הוגדרה. על העץ הדקל הזה אסור להם לקחת מאותם ענפים אלא אם כן יקבלו שות מערייה וישלמו דני אותם ענפים לבעלים שנטעו ואז יש להם דרך להשתמש באותם ענפים רבי חנא בן אגש מקרה מכל מעניין