בהלכות לולב ח:א כותב רבנו שא' מד' מינים "שהיה אחד מהן יבש...הרי זה פסול". ואף על פי שבתורה נאמרה הדר רק לגבי האתרוג, כתב רבנו בפירושו למשנה סוכה ג:א "ובא בקבלה שכולם צריכים הדר, ולפיכך נפסל לולב יבש לפי שאין לו הדר."
א. מהיכן יודע רבנו שדבר זה נתפרש בקבלה? בדקתי ולא מצאתי מקור לזה באף מדרש הלכה, אלא רק בתלמוד ושם מופיע הדבר תוך מחלוקת עם רבי יהודה שלא מצריך הדר. (ומצאתי שאולי נרמז לזאת ההלכה בתרגום יונתן ובתרגום השבעים, האם זה מספיק לומר שדבר זה קבלה מאחר שבאה בתרגומים הישנים שהם כמו סוג של מדרש?)
