מחילה מכבוד מארי, שענה לי בתשובה הקודמת ששאליתו האם מותר לקצר הציציות במספרים וענה כך: אם החוטים ארוכים מדיי, באופן שהם נגררים ברצפה ומתבזים ומתכלים, הנך רשאי לקצרם. בחוטים אלו אין קדושה, ולכן אין חייבים לגנזם, אבל אסור להשליכם לאשפה, או למקום ביזיון. והלא רבנו בפירוש בהלכות ציצית (ג, ט) כתב כך: ג, ט ומותר להיכנס בציצית לבית הכיסא, ולבית המרחץ. נפסקו לו חוטי לבן, או תכלת -- זורקן באשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה. אז למה מארי אמר היפך דברי רבנו? שכתב בפירוש "זורקן לאשפה"
