מהתעלמות הרמב"ם, האם ניתן להסיק שמחייב בקידוש במיוחד כשחל בשבת או שאין לקדש ע"מ שלא להסתבך באיסור ברכה לבטלה? מדוע שאלה זו התעוררה רק אצל האחרונים והרי מדובר במקרים שכיחים ואעפ"כ לא נמצאה התייחסות מימות המשנה ועד לראשונים? מה מאותתים לנו חז"ל בתקנתם שתפילת מוסף של יוה"כ "תדחה" את המוסף של השבת למרות שקדושתה רבה יותר?
תמצית ונקודות מרכזיות מהמקור "הטקסט שהודבק"
מסמך זה מציג ניתוח של מקור תורני העוסק בשאלת הקידוש בליל יום הכיפורים, במיוחד כאשר חל בשבת, ובמקרה של אדם חולה שמותר לו לאכול. הדיון מתמקד בעיקר בפולמוס בין דעת "מורי" (רבי) לבין דעת רוב הפוסקים וההערות של "האור שמח" ו"החכם צבי".
נושא מרכזי: האם חולה שמותר לו לאכול ביום הכיפורים, במיוחד כשחל בשבת, צריך לקדש? והאם יש בכלל מצוות קידוש בליל יום הכיפורים?
דעת השואל ומורי:
- השואל הוא אדם שמצבו הבריאותי מוגדר כ"ספק פיקוח נפש", ולכן הותר לו לאכול כרגיל, אפילו ביום הכיפורים שחל בשבת.
- השואל שואל האם עליו לקדש.
- "מורי" סובר שיש לקדש, תוך שהוא מסתמך על דברי הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ט, הלכה י"ח) שמשווה את קידוש ליל שבת ומוצאי שבת לקידוש ליל ימים טובים ומוצאי ימים טובים ומוצאי יום הכיפורים, וקובע ש"כולם שבתות השם הם".
- "אומר מורי בערה נא ש ממה שרבנו אומר שכולם שבתות השם הם. אנו מבינים שהקידוש בלילי ימים טובים הוא מן התורה שהרי גם יום טוב רבנו כולל אותו בשבתות השם הם שביטת יום טוב."
- "ומה שכלל רבנו ימים טובים ויום הכיפורים... נראה כי מי שמותר לו לאכול ביום הכיפורים חייב לקדש ואם לא יאכל מה שאינו צריך לא יקדש על היין אלא על הפת."
- לדעת "מורי", גם ביום כיפורים רגיל יש חובה לקדש, וקל וחומר כשחל בשבת, אך במקרה של חולה שאוכל, עדיף לקדש על הפת ולא על היין, כי עיקר קיומו תלוי בפת.
דעת המשיב (המחבר) ורוב הפוסקים:
- המשיב חולק על דעת "מורי" וטוען שאין לקדש בליל יום הכיפורים, ואף זו ברכה לבטלה, אפילו אם חל בשבת.
- המשיב מעלה תמיהה מדוע אין דיון בשאלה זו בדברי הראשונים, בהתחשב בכך שדיני אכילה ביום הכיפורים במצב של פיקוח נפש נדונו רבות.
- "ראשית יש לומר הרבה הלכות שאחרונים עסקו בהם בשאלות מאוד מאוד שכיחות שהיה מן הראוי שיזכרו במשנה, בתלמוד או על דה הראשונים ואין להם זכר. כי אם התנא במשנה מרבה לעסוק מאוד מאוד ונוגע לפיקוח נפש האכילה ביום הכיפורים... איך לא זכרו התנאים או המוראים ואפילו הגאונים ואפילו הראשונים לדון בדינו של אדם כזה מקדש או לא מקדש? ויש שתיקה."
- המשיב מפרש את השתיקה של הראשונים כנובעת מכך שהדבר היה פשוט להם – שאין לקדש.
- המשיב מביא את דעת "החכם צבי" שטען שקדושת היום (יום הכיפורים) היא העיקר, ולא משנים את הנוסח או המנהגים המיוחדים לו בגלל מצב של מיעוט מתענים או אפילו במצב של פיקוח נפש כללי.
- "בחם צבי כפי שאמרתי לכם הערה עצומה אומר זה קדושת היום זה לא שור יום הכיפורים נשנה את הנוסח שלו לא נקרא לא נקרא את הקריאה בתורה אם אין לנו מטענים... כל הדברים האלה לא שייכים בגלל קדושת היום ויחוד היום."
דעת "האור שמח" והשלכותיה:
- המשיב מציין את דעת "האור שמח" שטען שכאשר יום הכיפורים חל בשבת, קדושת השבת נבלעת ונטמעת בקדושת יום הכיפורים, בגלל הייחודיות של יום הכיפורים.
- "ולכן הועיל והשבת כי אפילו נבלעת, נטמעת בקדושת יום הכיפורים. אומר, וכן נראה לי בקדושת יום הכיפורים חילה על שבת גם כן להקדישו בשבות מכל אכילה לקדושת יום הכיפורים גם לשבת אהנה שיוקדש ענות נפש הרי ביום שבת אסור לטענות ואף על פי כן אנחנו דוחים כאילו את הדין המיוחד של שבת בגלל קדושת יום הכיפורים."
- לפי "האור שמח", חולה שיש בו סכנה וצריך לאכול ביום הכיפורים שחל בשבת, אינו מקדש גם על השבת, כי קדושת השבת נבלעת בקדושת יום הכיפורים.
- המשיב מציין ש"מורי" אמנם הביא את דברי "האור שמח", אך השמיט את הפסקה הזו מכיוון שהיא אינה עולה בקנה אחד עם שיטתו בנוגע לקידוש.
בירור מחודש של דברי הרמב"ם על ידי המשיב:
- המשיב מנתח מחדש את דברי הרמב"ם ומצביע על כך שבהלכה ב' בפרק הלכות שבת, הרמב"ם מזכיר את נוסח קידוש היום לפני שמזכיר כלל את היין בהלכה ו'.
- "ורק בהלכה ו' אומר רבנו מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין. כלומר כבר רבנו בהלכה ב' אומר וזהו נוסח קידוש היום ועדיין לא זכר בכלל יין. משמע אומר מורי שחובת הקידוש על בנוסח הזה בנוסח היהודי הזה הוא מחמת המצווה לזכור בדברים."
- המשיב מביא את הדעה שקידוש בבית (לאחר קידוש בבית הכנסת) הוא בעיקרו מצוות "זכור" בדברים, ו"אין קידוש אלא במקום סעודה".
- "אלא הקידוש הזה שזוכהו בדברים שזה מצוות עשה לזכור לקדש זה אין קידוש. אלא מקום. סעודה. אם אין סעודה אין קידוש."
- המשיב טוען שזהו ההבדל בין שבת וימים טובים (שיש בהם סעודה) לבין יום הכיפורים (שאין בו סעודה). לכן, מה שאמר "מורי" שהרמב"ם כלל את יום הכיפורים עם ימים טובים בהלכה י"ח מתייחס רק לעניין הבדלה במוצאי יום הכיפורים, ולא לקידוש בלילו, כי אין סעודה ביום הכיפורים.
- "שימו לב ובמוצאי יום הכיפורים. למה לא אמר רבנו זה ביום הכיפורים? למי שמותר? נכון שמורי יגיד לנו מוצא יום כיפורים כיוון שכל האדם רגיל הוא צם ואז יש רק הבדלה אבל אתה לא יכול לומר לי שהוא כלל אותם עםמים טובים לכל דבר ועיקר עובדה שהוא תייחס רק למוצאי והרי יש בני אדם שמותרים והוא אפילו חייבים לאכול אלא משמע שבאמת מוצאי יום כיפורים כמו הם טובים לעינין מוצאי טובים שחוב חובת הבדלה יש אבל לקידוש לא כי אין סעודה ביום הכיפורים."
- המשיב מוסיף שמי שאוכל ביום הכיפורים במצב של פיקוח נפש, יום הכיפורים נדחה לגביו לעניין זה, ולכן אין מצד הדין סעודה ביום הכיפורים, וממילא אין מצוות "זכור בדברים" שקשורה לסעודה.
- המסקנה הסופית של המשיב היא שאפילו ביום הכיפורים שחל בשבת, אין לקדש, כי קדושת השבת נבלעת בקדושת יום הכיפורים, כדעת "האור שמח". קידוש במקרה זה יהיה ברכה לבטלה, ויש להימנע מספק ברכות.
נקודות חשובות נוספות:
- הפולמוס מתמקד בהבנת דברי הרמב"ם ובהשוואה בין דיני שבת, ימים טובים ויום הכיפורים לעניין קידוש.
- הדיון נוגע בשאלה האם חובת קידוש קשורה בהכרח לקיום סעודה.
- ישנה התייחסות לעקרון של "קדושת היום" כשיקול הלכתי מרכזי.
בסיכום, המקור מציג מחלוקת הלכתית בשאלה מורכבת הנוגעת לדיני קידוש ביום הכיפורים במצבים חריגים, תוך שימוש במקורות תורניים שונים ופרשנות שלהם. דעת המשיב נוטה לכיוון שאין לקדש במצבים אלו, בניגוד לדעתו של "מורי".
Full text
תכנים לקריאה נוספת
תפילה ותקיעת שופר בימים הנוראים
הייתי מאוד מעוניין לדעת מה ההלכה אומרת על השאלה כדלקמן: הציע לי גבאי בית הכנסת להיות התוקע בראש השנה ואני סירבתי ואמרתי לו כי אני לא נשוי. כעת אפרט לרב על אישיותי והרב ישלח לי תשובה אם אני באמת ראוי או לא והיה טוב שסירבתי. אישיותי :
א.אני אדם מתחרד חובש כיפה שחורה, מניח תפילין, שומר שבת, קובע עיתים לתורה, ושומר תורה ומצוות באופן כללי.
באילו תנאים יכול מניין להתפלל ביום הכיפורים בחדר בבית פרטי?
האם מותר למניין תימני שאין לו מקום קבוע לתפילה לארגן מניין תימני ליום הכיפורים בבית פרטי? (הלכה למעשה לתימנים בשיקגו, ארה״ב). תודה.
דייר בבית משותף שאכסן בביתו נפשות נוספות לתק' ארוכה, האם זכות השכנים להתנגד?
האם זכות שאר הדיירים למנוע ממנו לאכסן אף אברכים הלומדים תורה או שאינו יכול לעשות חסדים ע"ח מישהו אחר?
האם חייב להגדיל השתתפות בהוצ' אחזקה של הרכוש המשותף שכן השימוש בו גדל עקב הימצאותם של האכסנאים?
האם מס' הנפשות הינו הפרמטר הבלעדי כמפתח לקביעת % השתתפות בהוצ' הבית המשותף או שישנם פרמטרים נוספים?
הכנס העולמי ה 26 לדיני ממונות חלק ב'
להורדת תוכניית הכנס לחצו כאן
הכנס העולמי ה- 26 לדיני ממונות בהשתתפות : ארגון רבני ההתיישבות וארגון רבני ערים התקיים בימים רביעי – מוצש"ק כז' טבת - א' שבט תשע"ז (25-28.1.2017) במלון "רמדה" בירושלים עיה"ק.
הנושא המרכזי שעסקו בו: "המשפט הציבורי והקניין הפרטי"
לוה שסיכם עם המלוה שיזרוק לו מעטפת כסף מרכבת נוסעת והמעטפה נדרסה, האם בנסיבות אלו נחשב לפרעון חוב?
באלו תנאים נחשב הלוה שהחזיר ההלוואה למרות שלא הגיעה לידי המלוה?
האם זה תלוי רק בסיכום ביניהם או שהשחרור מאחריות להלוואה תהיה בתנאי שהמלווה יאמר במפורש : "והפטר"?
כאשר הלווה מוכן לפרוע ההלוואה והודיע למלווה והלה מסרב, מהי רמת האחריות של הלווה אם נגנבו הכספים?
ארנק שנמצא ברכב פרטי המרבה בהסעות אנשים שונים, האם חייב המוצא להכריז על האבדה?
מהם היתרונות של משפט התורה בנושא השבת אבדה ביחס לחוק הקיים במדינת ישראל?
בנסיבות של ימינו שאין מקום להכריז על האבדה, מה על המוצא לעשות?
מה מציע הגאון הרב פיינשטיין למוצא אבדה שקשה עליו שמירתה עד לגילוי בעליה ביום מן הימים?
מהו יחס ההלכה להצעה לחשוד שטרם עמד לדין לתמוך בבקשת חנינה שלו בתנאי שיפרוש ממשרתו?
כיצד ההלכה תתייחס להצעה שלכאורה נראית נדיבה מצד בנימין גנץ לראש הממשלה, שאם הוא יבקש חנינה יתמכו בהצעתו זו, ובלבד שיפרוש מהחיים הפוליטיים?