אכתוב שוב את התשובה, ואתייחס גם לתגובה המופיעה מטה. אכן דין מיוחד יש לחמשת מיני דגן, שאפילו הם מיעוט בתערובת, כל שניתנים בתערובת כדי לתת טעם דגן, מברך על הדגן. רבינו, ברכות, ג, ז, ודברי מורנו הרב יוסף קאפח שם, אות יח. ושו"ע, או"י, רד, יב. אולם על כגון זה יש לומר, אין לך בו אלא חידושו. דהיינו שאם טעם הדגן הוא הטעם העיקרי בתערובת, אז יש לברך על הדגן (מזונות), אף שהוא מיעוט. לא כן שאין הדגן עיקר, אלא שגם הוא נטעם, ואז יש לברך על העיקר, הדבר שהאוכל מעוניין בו. והשניצל, לית מאן דפליג, שהאדם רוצה בבשר, וגם טעם הבשר חשוב בעיניו, אלא שהוא מוסיף דגנים כדי להוסיף בטעמים, שבמקרה כזה, מברך שהכל על הבשר שהוא העיקר. זאת ועוד, בדר"כ השניצל מטוגן בשמן וביצה, והקמח ניתן כחומר מדבק של הביצה בבשר.