הסועד ביחידות, האם חייב לבצוע על 2 ככרות למרות שיסתפק בככר אחת?
מה היעוד בחיוב "לחם משנה" בשבת וכיצד זה משתלב בחיזוק האמונה בבורא העולם?
ערב פסח שחל בשבת, האם רשאי לצרף מצה האסורה באכילה בשלב זה ולצרפה ל"לחם משנה"?
נקודות מרכזיות ורעיונות עיקריים:
- השאלה ההלכתית: האם מותר לצרף פיתה קפואה ללחם משנה, למרות שאינה ניתנת לאכילה בצורתה הנוכחית?
- "האם מותר לצרף פיטה קבועה ללחם משנה למרות שאנו לא נאכל אותה ודאי לא בצורתה אנוחית כי הרי איננה ניתנת לאכילה"
- מחלוקת הפוסקים: קיימת מחלוקת בין פוסקי הדור בנוגע לכשרות צירוף פת קפואה ללחם משנה.
- "והתשובה באמת נחלקו פוסקי דורנו אם אפשר לצרף ללחם משנה פת קפואה זהו אומר בכו וזה אומר בכו"
- הכרעת הרב יוסף: הרב יוסף מכריע כדעה המתירה את הצירוף.
- "אבל הרב יוסף מכריע כדעה שאומרת שאפשר וכך נראים הדברים באמת"
- הטעם למצוות לחם משנה: המצווה נועדה להזכיר את נס המן שירד לעם ישראל במדבר ביום שישי בכמות כפולה, עבור יום שישי ועבור השבת, שבו לא ירד מן.
- "שהרי גם אם אדם סועד לבדו בלבד וגם אם יש לו פיטות גדולות מאוד באופן כזה שהוא עצמו לא יכול אפילו לגמור חלק מפיטה אחת למרות הכל מצווה שהוא יבצא על שתי הכרות כדי להזכיר את פני המן שהרע לא אבותינו במדבר שלא היה יורד מן ביום השבת והיה יורד להם מן ביום שישי משנה, דהיינו לצורך כפול, לצורך יום שישי ולצורך שבת."
- חשיבות נס המן: הדובר מדגיש את עוצמתו האמונית של נס המן כהוכחה להשגחת ה' בעולם ולקדושת השבת, משום שהיה נס מתמיד במשך 40 שנה.
- "ורבנו אומר שזה היה אולי הנס בהי הידיעה. הוא לא אולי לא כל כך מרעיש עולמות כמו קריאת ים סוף, אבל מבחינת העוצמה האמונית שיש בו הוא דבר אדיר כי זה לא נס בן חלוף אלא נס מצמיד 40 שנה ונס בין 40 שנה זה נוטע אמונה גדולה אם יש צורך לדע ולו להודיע שיש משגיח בעולם יש שבת בעולם אין לך הוכחה יותר חזקה וניצחת מזו"
- צנצנת המן: הדובר מזכיר את צנצנת המן שנשמרה על פי ציווי ה' ומשה כזיכרון לדורות, ומציין את המסורת שהיא נמצאת במחילות מתחת לבית המקדש וצפויה להתגלות עם ביאת המשיח.
- "אין פלא שאחד הדברים אשר שמרו אבותינו לדורות על פי על פי בו של הקדוש ברוך הוא ומשה צנצנת המן למשמרת לדורות ולפי המסורת צנצנת המן יחד עם ארון הברית נמצאת במחילות מתחת לבית המקדש ואנו מצפים יבוא משיח צדקנו ובנה בית מקדשנו ואז נוכל לגלות את ארון השם שנמצא במחילות לרבות צנצנת המן כי זה מודיע לרבים עלמצאות השם ועל השגחתו בעולמו ועל קדושת השבת"
- היעדר חובה לאכול משתי הפתות: אין חובה לאכול משתי הפתות של לחם משנה, כשם שאין חובה לפצוע על שתיהן יחד (אם כי יש מנהג מקובלים לעשות כן). העיקר הוא קיום מצוות לחם משנה כזיכרון לנס.
- "אבל זה רק זכר לנס אבל לא שיש חובה לאכול מאותה פת כשם שגם אין חובה לפצוע על שתיהן כאחת נכון יש מנהג מקובלים לפצוע על שתיהם אבל זה מנהג למקובלים שיש לו את המסר משלו אבל אין לו את השורשים ההלכתיים כדי שממנו נוכל לדייק שחייב הכיכר השני להיות בר בציעה אלא כל שהוא כיכר ונראה כיכר הרי הוא מצטרף לכיכר האחד בשביל לחם משנה ויש בשניהם כדי לתת זכרון לנס המן שזה התכלית של ה איך קוראים של לחם משנה"
- די בכך שהפת הייתה ראויה: די בכך שאילו הפיתה הקפואה לא הייתה קפואה, היא הייתה ראויה לאכילה כדי שתצטרף ללחם משנה.
- "ומשום כך די בכך שאם היה מוכשר היה ראוי די בכך"
- הדגמות נוספות: הדובר מביא דוגמאות נוספות כדי לבסס את ההיתר, כמו צירוף מצה כשרה לפסח ללחם חמץ בערב פסח שחל בשבת, ואף דעות המתירות צירוף פת של גויים (שאסורה באכילה) לצורך זיכרון הנס בלבד.
- "ולכן היו שדנו גם במצה בצירוף מצה כשרה לפסח בערב פסח שחל בשבת בבוקר יש לו כקר אחד חמץ ויש לו כקר אחד מצה כמובן יזהר לא להדביק בין שניהם למרות זה יבש וזה יבש אבל בזהירות מחזיק כיכר של חמץ שאותו יבצע וממנו יאכל וכיכר מצא שאסור לו לאכול אותו בגלל שזה ערב פסח ולמרות הכל יש מתירים לצרף צירוף כזה למרות שכאמור עובץ עליו איסור לאכלו יתרה מזו יש אפילו מתירים לקחת פת של גויים שאסור לאוכלה ולצרף לא שהוא יאכל ממנה אלא לזכרון הנס לא יותר"
- מסקנה: אף על פי שאין מעודדים צירוף פת אסורה באכילה מלכתחילה, הבאת דעות אלו נועדה לחזק את הדעה המתירה צירוף פת רגילה ופת קפואה ללחם משנה, מכיוון שבשניהם יש משום זיכרון הנס.
- "נכון איננו מכראים ברגע זה שיצרף פת שהיא אסורה באכילה אבל אנו מביאים את זה את הדעות שנאמרו חלק מן הדעות שנאמרו כדי לבסס ולאשש את הדעה האומרת שאפשר לקחת פת רגילה ופת קפוה ולבצוע על שתיהן כי יש בכך זכרון הנס רבי ח"
בסך הכל, קטע השמע מספק ניתוח הלכתי של סוגיית לחם משנה עם דגש על טעם המצווה כזיכרון לנס המן, תוך הצגת מחלוקת הפוסקים והכרעה הלכתית מקלה בנוגע לצירוף פיתה קפואה. הדובר משתמש בראיות ודוגמאות שונות כדי לבסס את עמדתו.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
תחיית המתים
רס"ג במאמר שביעי של אמונות ודעות דן בתחיית המתים. מעלה שאלה על משמעת ומרי אצל אותם הקמים. תשובתו היא: כן, יהי אז עניין של משמעת או מרי, כי אחרת למה להם גופות, ויהי גמול על משמעם, ויהי יכולת למרי, אך לא יהי מרי בפועל כי לא יחי ה' אלא מי שידע הוא, כי לא ימרה. רס"ג לא מעלה שאלה לשם מה בכלל כל המהלך הזה של תחיית המתים. לעומתו רמב"ם עושה הפוך. הוא שואל מה מטרה של תחיית המתים. ועונה - זה מופת. וממילא לא מתייחס לשאלת משמעת או מרי באותו זמן, כי הרי אם זה מופת, כל ערכו כלפי חוץ, תוכו יכול להיות אף תפאורה, בספו של דבר. אין זה מופת בשום פנים. שלוש סיבות:
הלכות יסודי התורה פרק ט א-ב
האם יש לנביא או לחכם מחכמי ישראל סמכות לחדש מצווה מן המצוות?
מדוע העובר על דברי חכמים פחות חמור מהעובר על דבר תורה מפורש? והרי התורה עצמה מצווה לשמוע לחכמים?
עניני אמונה
כבוד הרב כתב בתשובתו ל"רבנים נגד רבנים": "ונוציא מנשר שבו נצהיר כולנו שהננו מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה בזוהר הקדוש, ובכל ספרי ההגות של גדולי ישראל, ובספר המקובלים, " יורנו רבנו,
1. מדוע אנו צריכים להצהיר על אמונתנו בכל הנ"ל ובפרט שידוע שלעיתים חדרו השפעות זרות כתוצאה מהגלות גם לספרי הגות של חכמי ישראל?
2. מהיכן הראיה שחובה להאמין באמונות שונות שאינן מופיעות בי"ג העיקרים של הרמב"ם?
3. הנושא טחון עד דק, אך האם ניתן להבטיח כי שורשו של הזוהר אכן ביהדות, ולכאורה לא נראה מדברי הרמב"ם שתורת הסוד ע"פ תפיסתו יש לה איזשהו קשר למכונה קבלה בימינו..?
גיהינום לפי הרמב"ם
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה פ"ח:"הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העוה"ב... ופירעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו". האם הרמב"ם סובר שאין גיהינום? (תודה רבה!)
פירוש על ההשגחה
שלום לכמו"ר הגאון רבי רצון ערוסי יצ"ו. במו"נ הרמב"ם מפרש את ההשגחה, ומביא דוגמא: "כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם (האנשים) לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם" אנא יבאר לי מארי דברי הרמב"ם אלו, אחר שאמר רבינו כי ההשגחה היא פרטית אך ורק למי שהשכל האלוהי שופע עליו, והוא המשכיל בעל הידיעות הפילוסופיות, בחינת נפשו קשורה בנפשו, וידיעתו מתמידה בידיעת ה' צור העולמים.
תודה רבה.
יסודי התורה
לכבוד הרב
שלום וברכה!
יסודי התורה
1. רבנו בהלכות יסודי התורה פרק א,יא כותב:"וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי". מהי כוונת רבנו באומרו עורף ועיפוי?
2. רבנו בהלכות יסודי התורה פרק ב, א-ב כותב שיש מצוה ליראה מה' ויראה זו היא רוממותו, ואילו בהל' תשובה פרק י,א-ב כותב רבנו שלא ראוי לעבוד את ה' מיראה, ושם כותב מארי שאין אצל רבנו יראת רוממות,
א. לכאורה לא מובנים לי דברי מארי ע"פ הכתוב בפרק ב'.
ב. כיצד יובנו דברי רבנו בפב' שרואה במצוה ביראה מול דבריו שלא ראוי לעבוד את ה' מיראה?
תודה רבה וכל טוב.