נעליים שהסוליה שלהם מחומר סינטטי ורק ההיקף שלהם חלקו מעור, האם מותרות לשימוש ביוה"כ?

אם המבחן של איסור נעילת מנעלי עור ביוה"כ הינו בגלל הרגשת קושי הארץ, מה יהיה דינו של מנעל עץ?

האם ניתן להקל ולהתיר שימוש במנעל שאינו של עור שהרי לא גזרו האיסור אלא במנעל עור בלבד?

לשיטת הרמב"ם כפי פירוש הרב קאפח שאיסור המנעל דווקא בסוליה מעור, היש לחוש לעור המקיף את רוב הרגל מצידה?

תגיות

03/10/11 ה' תשרי התשע"ב

המקור עוסק בשאלה הלכתית בנוגע לנעילת נעליים ביום הכיפורים, תוך התמקדות בנעלי ספורט עם סוליה סינתטית ופס עור בצדדים. הדיון בוחן את דעותיו של רבנו (הרמב"ם) והמשנה ברורה בנוגע לאיסור נעילת מנעל מעור ביום זה, ומציג שתי גישות: האחת המתירה שימוש בנעל שאינה עשויה מעור, והשנייה המחמירה לאסור כל נעל המגנה על כף הרגל. המסקנה העקרונית היא שהנעל הספציפית הזו מותרת על פי שיטת רבנו, אך מומלץ להחמיר.

קובץ שמע - מלא

עיקרי הדברים והנושאים המרכזיים:

שיטת רבנו (רבינו משה בן מימון - הרמב"ם):

הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (פרק ג', הלכה ז'-ח') קובע שאסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגל אחת, אך מותר לצאת בסנדל של שעם או גומה, ואף לכרך בגד על הרגליים ולצאת בו, מכיוון שקושי הארץ מגיע לרגל והאדם מרגיש שהוא יחף.
הדובר מציין שהרמב"ם נאמן למקורות התלמודיים, אך מוסיף טעם משלו: ההיתר בסנדל של שעם וגומה ובכירוך הבגד נובע מכך ש"קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף".
על בסיס טעם זה, עולה השאלה האם נעליים מחומר סינתטי שאינן מאפשרות תחושת קושי הארץ אסורות, למרות שאינן עשויות מעור.
הדובר מציע שאם נאמץ את טעמו של הרמב"ם, יש מקום להחמיר בנעליים סינתטיות המגנות על כף הרגל ואינן מאפשרות את תחושת היחפות.

שיטת האור החיים (רבי חיים בן עטר) והמשנה ברורה (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין):

האור החיים (סימן תרי"ד, סעיף ב') פוסק שאסור לנעול סנדל או מנעל של עור, אפילו אם יש בו מעט עור (כגון "קו הקיב הכע"), ואפילו אם הוא עשוי מעץ ומצופה עור. אך הוא מתיר נעליים של גומי, קש, בגד או שאר מינים לנשיאה ברשות הרבים. האור החיים אינו מזכיר את עניין "קושי הארץ".
המשנה ברורה (סעיף קטן ה') מסביר שכל דבר שאינו של עור אינו נקרא "מנעל" אלא "מלבוש", ועל כן יש מקום להקל בנעילתו ביום הכיפורים, בין אם מרגישים את קושי הארץ ובין אם לא, מכיוון שהאיסור חל רק על "מנעל" העשוי מעור.
יחד עם זאת, המשנה ברורה מציין שיש אחרונים המחמירים בנעלי עץ (אפילו אם אינן מצופות עור) מכיוון שהן מגנות על כף הרגל, וכן בנעלי לבד העשויות כצורת נעל ומגנות ואינן מאפשרות תחושת יחפות, וכן יש להחמיר בסנדלי גומי.
המשנה ברורה מסכם שלמרות שאין למחות ביד המקילים (הסומכים על השולחן ערוך ורוב האחרונים המקילים), מי שיכול - נכון להחמיר וללכת ב"ענפלות של בגד" כנהוג.

שתי שיטות הלכתיות מרכזיות:

שיטה ראשונה: האיסור ביום הכיפורים חל רק על נעלי עור. כל נעל שאינה עשויה מעור מותרת, ללא קשר להגנה שהיא מספקת לרגל או לתחושת קושי הארץ. "לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה. בין אם הוא מגן על על הרגל, בין אם הוא לא מגן על הרגל, הוא לא בכלל הגזרה. ואין לנו אלא מה שגזרו."
שיטה שנייה: יש להתחשב בטעם האיסור (כפי שמבואר אצל הרמב"ם) - מניעת נוחות והרגשת יחפות. לפי שיטה זו, כל סוליה המגנה על כף הרגל עלולה להיות אסורה, וכל סוליה שאינה מגנה מותרת. "זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת."

דעת המורה (ככל הנראה רב או פוסק):

המורה, חסיד גדול של הרמב"ם, סבור שאין ללכת אחר הטעם במקרה זה. הוא טוען שהאיסור על נעילת מנעל ביום הכיפורים הוא מדרבנן, ובאיסור דרבנן אין לנו אלא מה שנגזר. "הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל."
לפי דעתו, גם לפי הרמב"ם מותר להשתמש בנעליים שאינן מעור, אפילו אם הן מגנות על כף הרגל.

השאלה הספציפית על נעלי ניו באלאנס:

השאלה המקורית נוגעת לנעליים עם סוליה סינתטית והיקף של עור בצדדי הרגל (לא מתחת לסוליה).
על בסיס השיטה המקילה (המתחשבת רק בסוג החומר של הנעל), נראה שיש להתיר נעליים אלו מכיוון שהסוליה אינה מעור.
אך עולה השאלה האם יש להתחשב בעור המקיף את רוב הרגל מהצדדים.
הדובר משווה זאת למקרה של כפכף עץ עם רצועת עור קטנה מלמעלה להחזקת הרגל. הפוסקים התירו כפכף כזה (מבחינת איסור מנעל), למרות רצועת העור הקטנה, מכיוון שהיא נחשבת "בטלה במיעוט".
לפי זה, אם העור בצדדי הנעל אינו מתחת לסוליה (שהיא העיקר במנעל לצורך הליכה יחפה), יש מקום להתיר את הנעליים, למרות כמות העור. "דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב."
ולכן, ברמה העקרונית, נראה להתיר את הנעל עם סוליה סינתטית ועור בצדדים.

המלצה למעשה:

למרות ההיתר העקרוני, הדובר ממליץ להחמיר ולא להשתמש בנעליים אלו, בדומה להמלצת המשנה ברורה להחמיר באופן כללי בנעליים שאינן מאפשרות תחושת יחפות, במיוחד בזמננו שישנן חלופות רבות. "אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה."
ההמלצה להחמיר נובעת מהרצון להימנע מספקות ולנהוג בדרך של עינוי נפש ביום הכיפורים.

ציטוטים מרכזיים:

הרמב"ם: "מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת הקרב וכיוצא בו סליחה לפני כן הלכה זן אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומות לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכך יוצא בהן וקורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש הוא מרגיש שהוא יחף."
הרמב"ם (הסבר הטעם): "שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף."
האור החיים: "אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפילו קו הקיב הכע וכיוצא בו אפילו של עץ ומחופע אור אסור אבל של גומי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר לתת בהם לשות הרבים ולא השמיט את דברי רבנו בעניין קושי הארץ."
המשנה ברורה: "אבל של גומי בכל דבר שאינו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש... ויש מאחרונים שמחמירים בשל עץ אפילו אינו מחופה אור מדוע כיוון שהוא מגן על כף הרגל וכן יש מחמירים שלא לתת במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמנעל שלנו הוא מגן על הרגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחף ולו בכלל עינוי הוא ולפי זה הוא הדין חלש של גומה יש להחמיר והנה אף שאין למחות ביד המקלין אחרי שהשולחן ערוך ברוב אחרונים מקלין בזה מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה וללך בענפלות של בגד כנהוג."
ההסבר על שתי השיטות: "שיטה הלכתית אומרת, לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה... לעומת זאת יש שיטה הלכתית שנייה מחירה האומרת זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת."
דעת המורה: "הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל."
ההשוואה לכפכף: "מאחרה הזו היא קטנה, היא מיעוט שמיעוט, רק נועדה להחזיק את הרגל בפנים ומאחר ובכפכף הזה אין הוא מעור אלא מעץ. התירו אסרו ללכת בכפכף כזה לא בגלל שהוא בכלל הגזירה אמרו שהוא נותן אופי של קלות דעת משהו כזה שכאילו במחב בית הכנסת כאילו איננו מרומם את בית השם והולך כאילו כמו בשפת הים אז יש מקום לחוש לדברים כאלה כי צריך לדעת איך ללכת בבית השם ולא עם כל סנדלים כאלה שמשתמשים בהם במקומות אחרים וכיוצא בזה אבל כאמור לא התייחסו לרצועת עור מלמעלה בגלל שהיא כאילו בטלה במיעות."
העיקר במנעל הוא הסוליה: "דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב."
סיכום והמלצה: "ולכן הוא אשר אמרנו ברמה העקרונית נראה להתיר את המנעל הזה אשר כאמור הסויה שלו עם חומר סינתטי אלא שיש בו אור מהצדדים ברגליים אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה."

מסקנה:

הדיון במקור מעלה שתי גישות הלכתיות מרכזיות בנוגע לאיסור נעילת נעליים ביום הכיפורים: האחת מתמקדת בחומר ממנו עשויה הנעל (רק עור אסור), והשנייה מתמקדת בתכלית הנעל - האם היא מונעת תחושת יחפות ומגנה על כף הרגל. למרות שעל פי הגישה הראשונה יש מקום להתיר נעליים עם סוליה סינתטית ורק עור בצדדים, קיימת המלצה חזקה להחמיר ולמנוע שימוש בנעליים שאינן מאפשרות תחושת יחפות ביום הכיפורים, כחלק ממנהגי העינוי של היום הקדוש

Question1

מהי ההלכה העיקרית בנוגע לנעילת נעליים ביום הכיפורים לפי ההלכות המובאות?

Answer1

אסור לנעול מנעל או סנדל ביום הכיפורים, אפילו ברגל אחת. עם זאת, התירו לצאת בסנדל של שעם או של גומה, או על ידי כריכת בגד על הרגליים, מכיוון שבמקרים אלו האדם עדיין מרגיש את קושי הארץ, בדומה להליכה יחף.

Question2

מה הטעם שרבנו (הרמב"ם) נותן לאיסור נעילת נעליים ביום הכיפורים, וכיצד טעם זה משפיע על הבנת ההלכה?

Answer2

רבנו מסביר שההיתר לצאת בסנדלים שאינם מעור או בכריכת בגד נובע מכך שקושי הארץ מגיע לרגל, והאדם מרגיש שהוא יחף. טעם זה יכול להוביל למסקנה שאם נעל מסוימת אינה מאפשרת להרגיש את קושי הארץ, היא תהיה אסורה, גם אם אינה עשויה מעור.

Question3

מהן שתי השיטות ההלכתיות העיקריות המוצגות ביחס לאיסור מנעל ביום הכיפורים?

Answer3

שיטה אחת: האיסור חל רק על נעלי עור. כל נעל שאינה מעור מותרת, בין אם היא מגנה על הרגל ובין אם לא.

Question4

מה דעת מורי (רבו של השואל) בנוגע ליישום טעם האיסור (הרגשת קושי הארץ) להלכה למעשה?

Answer4

מורי סבור שאין ללכת אחר הטעם במקרה זה. לדעתו, איסור המנעל הוא מדרבנן, ובגזירות דרבנן אין להרחיב מעבר למה שנאמר במפורש. לכן, גם לפי שיטת רבנו, מותר להשתמש בנעליים שאינן מעור, גם אם הן מגנות על כף הרגל.

Question5

מהי דעת המשנה ברורה בנוגע לנעליים שאינן עשויות מעור ביום הכיפורים?

Answer5

המשנה ברורה מביא שדעת רוב האחרונים להקל בנעליים שאינן מעור, מאחר שהן אינן מוגדרות כמנעל לעניין זה. עם זאת, הוא מציין שיש מחמירים בנעלי עץ או נעלי לבד הדומות בצורתן לנעל רגילה ומגנות על הרגל, כיוון שהן מונעות את תחושת העינוי שבהליכה יחף. למרות זאת, אין למחות ביד המקילים.

Question 6

מה הדין לגבי נעלי ספורט עם סוליה סינתטית אך עם היקף של עור בצדדי הרגל?

Answer6

ברמה העקרונית, נראה שלפי שיטת מורי, נעל כזו תהיה מותרת, כיוון שהסוליה, שהיא עיקר הנעל, אינה עשויה מעור. העור בצדדים אינו נחשב כחלק העיקרי המגן על כף הרגל. עם זאת, מצד החומרה, מומלץ להימנע משימוש בנעל כזו, במיוחד כאשר קיימות חלופות אחרות שאינן מעור כלל.

Question 7

האם יש התייחסות לכמות או מיקום העור בנעל לצורך איסור ביום הכיפורים?

Answer7

נראה שהעיקר לצורך הגדרת "מנעל" האסור הוא הסוליה המגנה על כף הרגל. רצועת עור קטנה מלמעלה שמטרתה רק להחזיק את הנעל על הרגל אינה הופכת את הנעל לאסורה. עם זאת, אם יש כמות משמעותית של עור המקיפה את רוב הרגל, גם אם לא מתחתיה, ייתכן שיש מקום לאסור לפי שיטות מסוימות המחמירות יותר.

Question 8

מה ההמלצה המעשית העולה מהדברים בנוגע לנעילת נעליים ביום הכיפורים בימינו?

Answer 8

למרות שלפי הדין יש מקום להקל בנעליים שאינן מעור, האחרונים ממליצים להחמיר וללכת בנעלי בד או גרביים עבות כנהוג, במיוחד לאור העובדה שיש היום מגוון רחב של אפשרויות שאינן מעור. מי שיכול להחמיר בכך, נכון שיעשה כן, אך אין למחות ביד המקילים הסומכים על דעת רוב הפוסקים.

Full text

שאל חברנו רבי ישעיה צדוק את השאלה הבאה. יש נעליים ספורטיביות משהו מפירמה של ניוב בלנס אשר הסוליה שלהם היא מחומר סינתטי אבל ה מלמעלה מצד ימין ומשמאל יש היקף של אור דהינו לא מתחת לסוליה לא מתחת לרגל לא בסוליה אלא בצדדים בצדדי הרגל, אמנם לא בצורה מלאה, אבל כמעט מלאה. ואז השאלה היא, האם מותר ביום הכיפורים להשתמש במנעל כזה או אסור? תשובה, ברמה העקרונית נראה לנו שלפי שיטת רבנו מותר להשתמש. מבחינה מעשית אולי ראוי להחמיר כפי שהתבאר להלן. ובכן, בהלכות שביטת עשור פרק שלישי הלכה שמינית כתב רבנו את הדברים הבאים מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת הקרב וכיוצא בו סליחה לפני כן הלכה זן אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומות לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכך יוצא בהן וקורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש הוא מרגיש שהוא יחן רבנו כדרכו בקודש כשהוא פוסק את ההלכה הוא נאמן למקורות התלמודיים ובמקורות התלמודיים נמנו שעם, גומה, התייחסות לקורך אדם בגד על רגליו. מבחינה זו, כל מה שהוזכר בתלמוד כלול בהלכה הזו של רבנו, אלא שרבנו הוסיף דברים משלוך דברי הטעמה לדין עצמו. ש הרי אמר רבנו אסור לנעול מנעל וסנדל אפלו ברגלו אחת וזוהי משנה ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכי יוצא בהן וזוהי גמרה וקורך אדם בגד על רגליו יוצא בו וזוהי גמרא אבל רבנו התאים את אותם דברים שמותר לצאת בהם בטעם דלקמן שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף. ואז אם אנחנו נאמץ את הטעם של רבנו ואם ניקח אותו בחשבון בהוראות ההלכה כלפי המציאויות השונות, יוצא שיש מקום להחמיר ויש מקום להקל. מקום להחמיר שלו ודווקא נעלה אור. אלא אם אדם נועל נעליים מלבדים או נעליים מחומר סינתטי אשר אינם או אינו מרגיש את קושי הארץ, כי הם אינם שונים מבחינת התועלת שבהם וההגנה שבהם מאשר סוליה של אור. ואם כן נוכל להחמיר ולומר אונס צריך להחמיר ולאמר שלא דווקא נעלי אור אף על פי שהתירו בנעלי שעם בנעלי גומי אולי בגלל שאלה לא מספיק מגנים על הרגל אבל כל שיש חומרים אחרים לא דווקא אור שהם מגנים על כף הרגל אזכאורה יש מקום להחמיר ולאסור אותם נתאר לעצמנו ניקח עץ כפכף מעץ הרי העץ מגן מצוין על כף הרגל האם נאסור ככף מעץ או לא נאסור כפכף מעץ מרן הביא את ההלכיו באור החיים סימן תריד בסעיף ב' אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפילו קו הקיב הכע וכיוצא בו אפילו של עץ ומחופע אור אסור אבל של גומי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר לתת בהם לשות הרבים ולא השמיט את דברי רבנו בעניין קושי הארץ הרגשת קושי הארץ במשנה ברורה סעיף קטן ה אבל של גומי בכל דבר שאינו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש הדברים הללו הם ההגדרה הזו שכל מה שאיננו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש יכולים לתת לנו אינדיקציה להקל כל נעל שאיננה מעור מותרת כיוון שלא משנה מרגיש מרגיש בקושי הארץ או לא מרגיש בקושי הארץ הוא איננו בגדר מנעל ולא אסרו חכמים אלא מנעל אבל אמרות הדברים האלה של המשנה בורה הוא ממשיך ואומר ויש מאחרונים שמחמירים בשל עץ אפילו אינו מחופה אור מדוע כיוון שהוא מגן על כף הרגל וכן יש מחמירים שלא לתת במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמנעל שלנו הוא מגן על הרגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחב ולו בכלל עינוי הוא ולפי זה הוא הדין חלש של גומה יש להחמיר והנה אף שאין למחות ביד המקלין אחרי שהשולחן ערוך ברוב אחרונים מקלין בזה מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה וללך בענפלות של בגד כנהוג עד כאן הדברים של המשנה ברורה מלמדים אותנו על קיומן של שתי שיטות הלכתיות ביחס לאיסור מנהל ביום הכיפורים. שיטה הלכתית אומרת, לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה. בין אם הוא מגן על על הרגל, בין אם הוא לא מגן על הרגל, הוא לא בכלל הגזרה. ואין לנו אלא מה שגזרו. ולכן לפי שיטה ההלכתית זו יש להקל ולהתיר להשתמש בכל מן על אפילו שאיננו של אור כ מנעל שאיננו של אור יש להקל להתיר להשתמש בהם לעומת זאת יש שיטה הלכתית שנייה מחירה האומרת זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת היכן אנו עומדים מול שתי השיטות הללו מורי שכידוע שהוא חסיד גדול של רבנו סבור וכך הוא כותב באות ההלכה שאין ללכת אחרי הטעם הוא אומר הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל. גם כפי שראינו במשנה ברורה אומרים שכל מי שמקל יש לו על מי לסמוך. אלא שהמליצו להחמיר ובמיוחד בימינו שברוך השם יש כל כך הרבה הצעים, הרבה סוגים להציע שלא מכניסים את עצמנו לספקות הללו. כגון נעלי גומי יוצא בזה כל כך הרבה שהאחרונים ממליצים להחמיר אבל מדין חומרה יוצא איפה נעליים שהסוליה היא מחומר סינתטי על בדרבנו לפי פירושו של מורי מותרת נשאץ השאלה האם אנו מתחשבים בעור מלמעלה שאין לנו תחת כף הרגל אלא בצדדים או לא היו פוסקים שהתירו ללכת בכף שמלמעלה יש רצועת אור שמכניסים בה את הרגל כדי שתחזיק את הכפקף ברגל. מאחרה הזו היא קטנה, היא מיעוט שמיעוט, רק נועדה להחזיק את הרגל בפנים ומאחר ובכפכף הזה אין הוא מעור אלא מעץ. התירו אסרו ללכת בכפכף כזה לא בגלל שהוא בכלל הגזירה אמרו שהוא נותן אופי של קלות דעת משהו כזה שכאילו במחב בית הכנסת כאילו איננו מרומם את בית השם והולך כאילו כמו בשפת הים אז יש מקום לחוש לדברים כאלה כי צריך לדעת איך ללכת בבית השם ולא עם כל סנדלים כאלה שמשתמשים בהם במקומות אחרים וכיוצא בזה אבל כאמור לא התייחסו לרצועת עור מלמעלה בגלל שהיא כאילו בטלה במיעות. לפי זה יוצא שאם יש לי אור מקיף את רוב הרגל לא מתחתיה אלא מן הצדדים היה מקום לאסור לפי שיטה זו. אבל נראים הדברים אף על פי שבהחלט גם לכמות יש משקל בעולם ההלכה והרבה אנחנו מתייחסים לרוב חומר. אבל דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב. ורבנו הרי טעים את הטעם אף על פי שלא לומדים מן הטעם נפקמל הלכה אבל מן הטעם בוודאי ודאי אתה יודע מה זה נקרא מנעל שהמנעל אם מעיינים בפסוקי המקרא ראשית לכל דבר שהוא מאפשר לא ללכת יחף הכוונה הוא בכף הרגל ולכן לפי דברים אלו לא מעלה ולא מוריד שיש לו אור מצידר רגליו כי כל עוד שהסוליה שהיא העיקר במנעל איננה בכלל הגזירה היא איננה אור יש מקום להתיר ולכן הוא אשר אמרנו ברמה העקרונית נראה להתיר את המנעל הזה אשר כאמור הסויה שלו עם חומר סינתטי אלא שיש בו אור מהצדדים ברגליים אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה רבי חניה בן גשמר דבר الله