האם רשאי מעביד שלא לשלם פיצויי פרישה לעובד שפוטר בגלל חשד שגנב ממעבידו?

מה נשתנה דין קבוצת החולים האוכלים יחד מדין תלמידים השוהים בפנימייה וחייבים לזמן לאחר סעודתם בחדר האוכל?
 מדוע חלה חובה ליטול ידים ביום הכיפורים שאין בו מצוות אכילה ואף כולל איסור רחיצה?
מדוע שתק התלמוד ולא דן בכל הפרטים הקשורים לאכילה, כמו: קידוש, הזכרת היום ,לחם משנה וכיו"ב?

באלו תנאים רשאי מי מבעלי הדין שלא לציית לבי"ד בנסיבות אלו למרות שחתם על שטר הבוררות?

האם רשאי בית הדין להוציא "כתב סירוב" בנסיבות אלו כנגד הצד המסרב לציית לפסק הדין? 

מהם היתרונות של מוסד ה"שאילתא" עפ"י מקורות ישראל לעומת "ערכאת הערעור"?

מחד מחמיר הרמב"ם בנגיעה במים ואפילו באצבע קטנה ומאידך מונה מספר מקרים לקולא אפילו העובר בנחל ע"מ לשמור פרותיו. ידוע שטהרת הידים הינה מן הדברים המעכבים התפילה. האם דווקא במים או אפילו בחומר אחר?

מהו הבסיס להיתר של הרמב"ם לאשה לרחוץ ידה אחת כשהיא מאכילה את בנה?

האם ישנו מצב שלמרות שהשליח שינה מהמנדט שניתן לו יוכל להתחלק ברווחים עם הבעלים של המעות?
האם הבעלות על המעות מקנה לבעלים זכות נכסית מסוימת או שהשליח יכול להשתמש בכסף לצרכיו ולהחזירו כהלוואה?
מחד ניתן לומר שהמוכר נותן הבונוס לשליח שהינו הרוכש בפועל ומאידך ניתן לטעון שהרכישה לא היתה יוצאת לפועל לולא הכסף של הבעלים (המשלח).

שאלוני האם התופעה שנחשפנו אליה בימים האחרונים מה שמכונה בתקשורת פיליבסטר בפרלמנט הישראלי אשר לפי יש אומרים זה מהווה דוגמא מופתית לדמוקרטיה מאוד קלאסית בישראל. האם הדבר הזה מקובל בעולם ההלכה, רוצה לומר, בסנהדרין שיהיה המוסד העליון המוסמך לקבל חוקים, או להכריע הלכות ששנויות במחלוקת ואשר אמונים על פי הכלל "אחרי רבים להטות". האם גם שם מיעוט רשאי או חייב לנהוג כמו האופוזיציה ולמשוך את הזמן והדיונים כדי שהחוק או דעת הרוב לא תתקבל או שתדחה או כל מכשול אחר. האם זה מקובל בעולם ההלכה או לא?

האם מרחמין בדין או שבי"ד יורדין לנכסיו של לווה ע"מ להחזיר גם את ההוצאות הגביה שנשא בהם המלווה?

הניתן לחייב את הלווה, בנסיבות מסוימות, למכור דירתו ולעבור לדירה קטנה יותר ע"מ לפרוע ההלוואה למלווה?

האם רשאי מלווה לעכב קבורתו של הלווה שנפטר כמנוף לחץ על היורשים לפרוע את חוב ההלוואה?