בשיעור על הלכות קדיש וקדושה אמר כבוד הרב שאדם שמתפלל במניין שאינו כמנהג אבותיו אסור לו לשנות ממנהגי המקום , האם הדבר אומר כי בזמן תחנון בסוף חזרת הש"ץ אסור לי לכרוע לצד שמאל ולהגיד את התחנון כמנהג אבותינו ?
כבוד הרב קראתי באיזשהו מאמר שישנן קהילות (של תימנים) שהכהנים אינן מכסים את פניהם וידיהם בזמן הברכה. המדובר כמובן בימינו. אבקש את התיחסותך לנושא. בכל הכבוד
א) מניין מצומצם (עשרה איש) שמתוכם, סיימו תשעה (כולל הש"ץ) להתפלל לחש וכולם ממתינים לאחרון שיסיים את תפילת הלחש שלו (ולפעמים לא כולם בשקט). מהו שיעור הזמן שראוי להמתין לאותו מתעכב?
ב) האם יש הבדל בהנהגה אצל אבותינו בין מנחה לערבית. האם בתימן הקלו יותר בערבית (שאין חזרה אלא קדיש) מאשר שחרית ומנחה שמצבם יותר חמור? במצבים אלו כמה זמן ממתינים לאותו מתעכב?
שלום רב, האם תימני בלדי שאומר בנפילת אפיים את המזמור "לדוד..." במקום הנוסח "לפניך..", יוצא לידי חובת נפילת אפיים או שהוא צריך לחזור על כך מאוחר יותר? תודה
שלום לרב 1- האם מותר לקרוא את הבקשה לעילוי נשמות שיש בפרשת הנישאים או עדיף לדלג? 2- האם אני יכול לקרוא בבית את ברכות השחר ואת פרשת העקידה עד ישתבח (בלי תפילין) ולבוא לבית כנסת ולהניח תפילין? (בבית הכנסת אצלנו מתחילים מהודו)
