מורה נבוכים חלק ב פרקים יט-כ

שלום הרב.
אני מתעמק (מנסה) כבר מספר שנים בהגותו של הרמב"ם.
ישנם מספר שאלות שאיני מצליח למצוא התשובות עליהן ואודה לרב באם יפנה אותי לספר הנכון או מקור בו אוכל לקבל תשובות מעמיקות לשאלותיי.
שאלותיי:
1. יחסו של הרמב"ם להשארות הנפש/השכלים לעולם הבא - משמעות.
2. יחסו של הרמב"ם לשכר ועונש - מעבר ל"אני מאמין" שלע"ד וודאי בפשט אינו משקף את אמונתו. במיוחד לאור הדוגמא אותה מביא הרמב"ם בחלק ג' של מו"נ בפרק כ"ח - מה שאנחנו מאמינים רק "לצורך תקינות המצבים המדיניים".

שלום וברכה" מארי רצון ערוסי" שאלתי לא קלה ומעמיקה. בישיבתי למדתי בעיון את הספר "המספיק לעובדי ה"' מאת בן הרמב"ם. הנושא האחרון עליו מדבר המחבר הוא הדרגה האחרונה במידת הביטחון. במעלת ההפקדה. בה אתה שמח בכל מצב ומצב שה' מניח אותך בו. עיינתי במשך שעות רבות בספרים רבים ולא מצאתי תשובה לשאלתי: דוד המלך בוודאי הגיע בבודת ה"' לדרגה האחרונה במידת הביטחון" כפי שרואים בפס'. כיצד הוא מתפלל "הצילני מרודפיי כי אמצו ממני– ויש עוד רבים.
תודה מקרב לב" אלעד

לק"י ג י' כסלו תשע"ה
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
בהלכות אסורי ביאה פי"ג הל' [יג] (טז) ד"ה וכן שמשון גייר ונשא כתב מעשה רקח לא מצאתיו מבואר בגמ'. [...] ומצאתי בילקוט ר' פנחס בשם ר' איבו בתורה בנביאים ובכתובים מצאנו שאין זווגו של איש אלא מן הקב"ה, בתורה כתיב ויען לבן ובתואל וכו' בנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא וכו' ע"כ. וכיון שהיה זווג מאתו יתברך ודאי שגיירה, וק"ל. עכ"ל. ולאחר שהביאו העיר הרה"ג יוסף קאפח "ואלו ראה דברי רבנו בתחלת הפרק השמיני מן הפרקים שהקדים למסכת אבות לא היה מביא לדברי רבנו ראיה זו, והיה גם מבין דברי חכמינו ז"ל אחרת."

לכב' הג"ר רצון ערוסי שליט"א.

בזמנו כתבתי לרב שמרן הגר"ח כסאר פסק לומר הלל ביום העצמאות וחייב תלמידי ישיבה להתגייס לצבא ולא להשתמט. הוא טען שאדרבה, תלמידי ישיבה מחוייבים להתגייס לצבא יותר משאר האנשים כיוון שזכות התורה מגינה עליהם. הרב ענה לי שהוא יבדוק את הנתונים המעניינים האלה אצל תלמידו הרב משה עתארי שליט"א.
רציתי לשאול אם אכן יצא לרב לבדוק את הדברים האלה?
ברוך תהיה!

שלום עליכם. לזיכוי הרבים אני מעביר לכם מבחן עצמי (אם תרצו תוכלו להפיץ בבתי הכנסת ובישיבות שלכם גם כן). מבחן עצמי למדנו בקהלת (פרק ז' י"ד) : "גם את זה לעומת זה עשה אלקים" לא תמיד צרין לחכות עד הימים הנוראים בכדי לבחון את עצמנו ולנסות להשתפר. הבה נשאל את עצמנו מספר שאלות. האם רצתי והתרגשתי לקראת תפילת שחרית הבוקר באותה התלהבות שבה רצתי והתרגשתי לקראת פגישת העסקים החשובה עם הלקוח החדש שהיתה לי היום? האם אני מוודא להגיע תמיד בזמן לפגוש את הקליינטים שלי ולשאר פגישות עבודה, והאם אני 'מהדר' לאחר תמיד לתפילה?