סדרת שיעורי הרב יוסף קאפח זצ"ל על תורת חובות הלבבות אשר חיברו רבנו בחיי בן יוסף בן פקודה.
"ספר חשוב זה התפרסם בין הלומדים בזכות דברי מוסריו הנעלים, המרוממים את האדם, ומנתקים אותו מרדיפה אחרי החומר. מטרתו העיקרית היא המוסר והשלמות הנפשית האנושית אשר בלעדיה האדם איננו אדם" (מתוך הקדמת הרב יוסף קאפח לספר)
בשיעורים אשר עובדו לסדרת דיסקים על ידי מכון משה מוסיף הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל רקע לנלמד ומרחיב בהסבר רחב ממה שכתב בהערותיו על הספר. הרב קאפח מלמד את הספר על פי שיטת המחשבה של חכמי תימן הקדמונים, כך שבשיעוריו יזכה הלומד להבין את דברי המוסר שבספר וגם את שיטת המחשבה של המחבר. הלימוד חי קולח ומעניין, וגם השואלים מוסיפים עניין וידע בחומר הנלמד. הרב מדבר עברית בהיגוי תימני, ולפעמים עברית בהיגוי ספרדי.
ההקלטות באדיבות יחיאל קרואני ור' מאיר קאפח. הפקה וניהול: שלמה חמדי. עריכה: איתמר כהן.
תכנים לקריאה נוספת
שאלה לגבי נוסח מצווה ט בספר המצוות
שלום רב לאוהבי תורתך!
שאלתי לגבי תרגומו של הרב קאפח זצ"ל, את המצווה התשיעית בספר המצוות.
הרב תרגם כך: ואין מצווה זו נוהגת אלא בכגון אותו המעמד העצום שבו פחדו כל באי העולם, והיה חובה לפרסם ייחודו
הביטוי כל באי עולם מפנה אותנו למשנה ראש השנה, לא הצלחתי להבין האם כך מצא הרב במקור הערבי? [אבן תיבון מתרגם רק "העולם"]
אשמח לתשובתכם לכבודה של תורה ורבנו משה המלמדה.
שאלות שונות במשנת רבינו
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. האם הרב מכיר את דרכו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), האם רבינו היה מסכים לחלק מדעותיו (הטוב אינו טבוע באדם מראשיתו, התנגדות לקבלה, הכנסת תיקונים בתנ"ך, פירוש לתנ"ך שלא ע"פ השכל ועוד)?
ב. האם, ע"פ רבינו, התורה תתאחד יום אחד עם השכל או תחושת החוויה הבלתי אמצעית האנושית, בדוגמת אברהם אבינו ש"אב לא לימדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה" (ב"ר סא, א)?
האם ישנו איסור בקריאת ספר תוך כדי שכיבה על הגב?
מדוע נאסר לקרות קרית שמע פרקדן. דהיינו בין בשכיבה על הגב ובין בשכיבה על הבטן?
בהלכות איסורי ביאה פסק הרמב"ם שלא ישכב אדם על ערפו ופניו כלפי מעלה ולא הזכיר שכיבה על הבטן, מה הסיבה?
מי שלא יכול מסיבות בריאות וכיו"ב שלא לשכב אלא על גבו, כיצד יעשה?
לא נדע איך יהיו עד שיהיו
שלום וברכה כיצד מיישיבים את הסתירה פרק פרק יא בהלכות מלכים שבהם הרמב"ם כותב להלכה כיצד מזהים את מלך המשיח ואת סדר תהליכי הגאולה (עמידת מלך, קיבוץ גלויות, נצחון האומות ובניית המקדש) ואילו בפרק יב הרמב"ם כותב שלא נדע את תהליכי הגאולה איך יהיו עד שיהיו. האם הרמב"ם בפרק יב חזר בו ממה שכתב בפרק יא?
משנכנס אדר מרבין בשמחה, האם מומלץ ליהודי לכוין התדיינות משפטית עם גוי לימים אלו?
חז"ל אמרו "אין מזל לישראל". כיצד, אם כן, מוזכר חודש אדר כתקופה שיש ליהודי יותר מזל?
היש לחשוש לאיסור "לא תעוננו" בהכוונת ההתנהגות של היהודי לפי "ימים טובים" או "ימים רעים"?
למה התכוין רב פפא במימרה שלו:"....לפיכך אם יש לו סכסוך עם גוי מומלץ שיתבע אותו באדר בגלל שאז יש ליהודי מזל"?
והכיתי את הארץ חרם.
שמעתי את ההלכה היומית של אתמול לגבי הדוקר במצעד הגאווה, ושל היום לגבי שרפת בית הערבים. אף על פי שהדברים מאוזנים, שפועים ונשמעים נכונים, בטעות יסודם. הם לגמרי מנותקים מהמציאות. אתה ניזון משטיפת מוח של התקשורת ומרוח הרע היוצא ממנה ונראה שלא נתת את הדעת להבין איפה באמת הבעיה. המסר היוצא מדבריך הוא כ-נ-י-ע-ה לשלטון הרשע והפשע, המוכר את הארץ לזרים, העושה צייד מכוון לאנשי ימין ומתנחלים, המטיל טרור על כל פוצה פה, ועל כל אלה אתה אומר "יש לנו ממשלה ויש לנו שלטון"??? נבחרי הציבור בהיסטריה והרבנים מכל הפלגים בפניקה, יחד מביאים עלינו אסון שנקנא לאלה שהוכנסו לתאי הגז. כן, חכמים היזהרו מדבריכם!
הגות הרמב"ם
שלום הרב.
אני מתעמק (מנסה) כבר מספר שנים בהגותו של הרמב"ם.
ישנם מספר שאלות שאיני מצליח למצוא התשובות עליהן ואודה לרב באם יפנה אותי לספר הנכון או מקור בו אוכל לקבל תשובות מעמיקות לשאלותיי.
שאלותיי:
1. יחסו של הרמב"ם להשארות הנפש/השכלים לעולם הבא - משמעות.
2. יחסו של הרמב"ם לשכר ועונש - מעבר ל"אני מאמין" שלע"ד וודאי בפשט אינו משקף את אמונתו. במיוחד לאור הדוגמא אותה מביא הרמב"ם בחלק ג' של מו"נ בפרק כ"ח - מה שאנחנו מאמינים רק "לצורך תקינות המצבים המדיניים".