האתון שמסמלת החומר הישר עדיפה על בלעם התחבולן שתאוותיו מנעו ממנו דעת עליון

אחת הראיות שמביא הרמב"ם לכך שהאמונה בביאת המשיח היא עיקר מהתורה, ולא רק מהנביאים, היא ציווי התורה על הוספת ערי מקלט כשה' ירחיב את גבולות א"י "ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקדוש ברוך הוא לתוהו". הגמרא (לפחות לחלק מהשיטות) אומרת: "בן סורר ומורה - לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? - דרוש וקבל שכר". לפי זה הראייה של הרמב"ם לא שווה הרבה כי אפשר לומר שגם מצוות הוספת ערי המקלט "לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? - דרוש וקבל שכר", ובוודאי לא נגיד על חלק האמוראים שהם כופרים. האם הרב יוכל ליישב בין הדברים?

ל"קי לכבוד מורנו ורבנו. "אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא, צדיק הוא בכל דרכיו " ברצוני לדעת באמת ובתמים, בהתחשב בזרמים הרבים הקיימים ביהדות, ובהתחשב באימרה לעייל, יוצא שהאמונה התמימה בלב האדם, היא שקובעת לפניו יתברך, ולא ההשגה השכלית .(וכי מה אשם אותו אחד שאינו יכול להכיר את בוראו בשכלו, מסיבות רבות, חברה, הורים וכו) כל השאלה הזו היא על ההנחה שהרמב"ם נתן משקל רב לשכל ולא, ללב האדם.

שלום לכבוד הרב

חובות הלבבבות פרק ה שער יחוד ה' כותב רבינו בחיי:
"ובירור ההקדמה השניה. הוא על הדרך הזה, שכל מה שיש לו תכלה [=סוף] יש לו תחילה. כי כבר נתברר שכל מה שאין לו תחילה אין לו תכלה, מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תחילה אל גבול שיעמוד האדם אצלו.
ומה שנמצא לו אחרית, נדע כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו, ותחילה שאין לו תחילה. וכל אשר נעמוד על תכלית מההתחלות הנמצאות בעולם, נדע כי היה להם ראשון אין ראשון לפניו, ותחלה שאין לה תחלה. כי אין התחלות מבלי תכלית לתחילתם."