כעומק החרטה של כנסת ישראל הנוהמת כיונה כן מצטמצם כביכול החרון האלוהי

שלום עליכם.
בקידושין מ עמוד ב .
"ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל לג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו" (וכך פסק הרמב"ם להלכה), והרי למדנו בדף הקודם" מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר (תהילים סו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' " ולפיכך מדוע על מחשבתו (ההתחרטות על מעשיו הטובים) יפסיד את כל אשר עשה ?
בברכה ובתודה

שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, תלמיד חכמים אמר בשיעור אצלנו שאין לפסוק הלכה כאשר הנדון הוא דעה, זאת אומרת "גישה למאורע המתרחשת או התרחשה", כגון "גרוש אחינו מגוש קטיף". הוא עוד הוסיף שכאשר מדובר ב"דעות" לגבי אירועים כאלה "אלו ואלו דברי א - להים חיים". האם זו גישה נכונה, מקובלת ורוווחת אצל חכמי הדור שלנו? בברכת התורה, אליעזר