מי שלא שמע מלה אחת בעת קריאת המגילה - האם יצא ידי חובה?
האם הדין זהה במקרה שקורא המגילה דלג על מלה בקריאתו?
היש קשר בין הדין של קריאת המגילה למפרע או לסירוגין?
איך מתקשר עם ההלכה שהלועז ששמע קריאה בעברית יצא י"ח למרות שאיננו מבין את השפה?
האם המילה סעודה מחייבת לחם? האם משלוח מנות גדול של משפחה מוציא גם את הנשים ואת הילדים הבוגרים? ומה דינה של נתינה למי שפושט יד אך ידוע שאינו עני? שלוש השאלות נידונות מתוך ההבחנה בין צורת קיום מקובלת לבין התנאים הנדרשים למצווה.
🎧 האזינו לשלושת הבירורים: סעודת פורים, משלוח משפחתי והנתינה המקיימת מתנות לאביונים.
בהלכות מגילה, פרק שני, הרמב״ם מתאר את חובת סעודת הפורים. אף שסעודה כוללת בדרך כלל מרכיב של פת, נראים הדברים שאין הפת מעכבת כאן.
הראיה היא שמי ששכח על הניסים בברכת המזון אינו חוזר, בשונה מדיני הזכרת עניין היום בשבת שנידונו להשוואה. מכאן שאין להעמיד את הפת כתנאי מעכב בסעודת פורים.
האישה חייבת במשלוח מנות כמו האיש. מטעמי צניעות, אישה שולחת לאישה.
בתימן נהגו, וכך אנו ממשיכים בעקבות אבותינו, שכל משפחה שולחת למשפחות אחרות כמות גדולה של מנות. במכלול העשיר הזה יוצאים ידי חובה גם הנשים, הבנות והבנים שכבר הגיעו לגיל שבו הם מחויבים במשלוח מנות.
הדברים מתייחסים למשלוח המשפחתי רב המנות המתואר, ולא להפיכת כל מתנה יחידה למשלוח המקיים בהכרח את חיובם של כל בני הבית.
נאמר שאין מדקדקים במעות פורים וכל הפושט ידו נותנים לו. אולם אם ידוע שהאדם המבקש אינו עני באמת, אין יוצאים בנתינה אליו ידי חובת מתנות לאביונים.
את המצווה מקיימים בנתינה למי שיודעים שהוא עני, או כשיש הנחה חזקה ומבוססת שהוא עני. אין לטשטש את התנאי הזה מתוך הכלל של נתינה לפושט יד.
מסקנת הדברים
נראים הדברים שפת אינה מעכבת בסעודת פורים. משלוח משפחתי עשיר מוציא את בני הבית המחויבים כפי המנהג המתואר, ומתנות לאביונים צריכות להגיע לעני באמת, על פי ידיעה או הנחה שיש לה בסיס.
האם פת מעכבת בסעודת פורים לפי הבירור כאן?
נראים הדברים שלא. הראיה היא שמי ששכח על הניסים בברכת המזון אינו חוזר. אף שבסעודה יש בדרך כלל פת, אין היא מוצגת כאן כתנאי המעכב את סעודת פורים.
האם אישה חייבת במשלוח מנות?
כן, כמו האיש. מטעמי צניעות אישה שולחת לאישה. חיובה נידון גם בתוך מנהג המשלוח המשפחתי העשיר המתואר.
האם המשלוח המשפחתי המתואר מוציא גם בני בית בוגרים?
כן. במנהג המתואר, משפחה שולחת למשפחות אחרות כמות גדולה של מנות, ובמכלול זה יוצאים גם הנשים, הבנות והבנים שכבר חייבים במצווה. אין להרחיב זאת אוטומטית לכל מתנה יחידה.
האם נתינה למי שידוע שאינו עני נחשבת מתנות לאביונים?
לא. אף שנאמר שכל הפושט ידו נותנים לו, את חובת מתנות לאביונים מקיימים בנתינה למי שידוע שהוא עני או שיש הנחה מבוססת שהוא עני באמת.
האם הדין זהה במקרה שקורא המגילה דלג על מלה בקריאתו?
היש קשר בין הדין של קריאת המגילה למפרע או לסירוגין?
איך מתקשר עם ההלכה שהלועז ששמע קריאה בעברית יצא י"ח למרות שאיננו מבין את השפה?
בעקבות הלכה יומית "מהו משלוח מנות הראוי".
https://net-sah.org/audio/49834
אם יין לא נחשב סעודה, הרי "אין סעודה אלא רק בשר ויין".
הרי בסעודה שלישית, אם אדם מתענה, יכול לקבוע סעודתו על יין רק.
אם אפשר להסביר בבקשה.
מהי הגדרת מתנה לעניים דווקא ביום פורים ומה נשתנתה מתמיכה וצדקה לעניים שחובתם במשך כל השנה?
הניתן להמיר יעוד של מתנות לאביונים למצוות חשובות כגון פדיון שבויים? האם חל גם על העניים שקבלו המתנות?
מי שפושט ידו בפורים, האם יש לחקור ולדרוש ע"מ לתת לו מתנות לאביונים או ניתן להסתפק במתן פרוטה?
בקשר להלכה יומית "מהו משלוח מנות שיוצאים בו ידי חובה":
"הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא" (מגילה ז ב), והם דברים שאינן נאכלים בפני עצמם כלל.
וגם רבנו בדבריו חילק בין מיני 'תבשיל' ומיני 'אוכלין'?
" מה שכבוד הרב הורה שאפשר לברך שהחיינו על תחפושת,
אז בבית המדרש הקשו, ואשמח לתשובתו.
הקשו כך:
"הרי עיקר ההנאה בה הוא שמח הינה על התפאורה היוצאת מן הבגד בלבד, ולא על הבגד עצמו שאין בו ממש (אף אם עמיד הוא), ועל שמחה לבד אין מברכים שהחיינו.
בגד שכל מהותו הינה חיצונית, עד כדי שניטל ממנו שם בגד, כגון תחפושת שמחמת כך ניתן לעשותה מחומרים זולים ופשוטים ולא איכותיים מבחינת חוזק, חסר בשם בגד ולא יברך עליו. ולעומת זאת בגד יפה שאדם נהנה ללובשו, ולהתהדר עמו כלפי הסובב פשוט שהוא בגד ומברך עליו.
מה דעת הרב
שלום לכבוד הרב,
1- אדם ספרדי שרוצה לישמוע את קריאת המגילה ממישהו שהוא תימני או אשכנזי האם הוא יוצא ע"י חובה של שמיעת המגילה? 2- קניתי מוצר בשם לזניה 4 גבינות ברוטב עגבניות שהרכבים של המוצר הם קמח לבן2% עגבניות 25% גבינת ריקוטה 20% קמח דורום 8% גבינת שמנת 7% גבינה בולגרית 3% מה ברכה ראשונה ואחרונה שצריך לברך ?
למי תשלח האשה הנשואה ומדוע לא מצינו שהיא שולחת המנות והמתנות מצד עצמה?
האם שותפים חייבים במשלוח שתי מנות לכל שותף או שמספיק להשתתף במימון יחסי של שתי המנות?
האם ניתן להרבות מעבר לשיעור המנות באופן שהמשלוח מנות או המתנות לאביונים יהיה ברמה משפחתית?