מסילת ישרים - פרק יט - ביאור חלקי החסידות במעשה 29
השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין
השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין
לרב רצון שלום וברכה.
בעבר שאלתי את הרב שאלה בנושא הנבואה והרב הזכיר אז שישנו הבדל בין נביא המתנבא לעצמו לבין המתנבא לכלל.
הרב אמר אז שהמתנבא לכלל זהו עניין ניסי מיוחד ואילו המתנבא לעצמו זוהי הנבואה הטבעית עליה מדבר הרמב"ם שהיא שלמות אנושית.
אם יוכל הרב, לציין לי את המקור במורה נבוכים ממנו נלמד דבר זה. שלכאורה ההבדל בין המתנבא לעצמו למתנבא לכלל, הינו באופיו של הנביא וגדלותו וכמו שהרמב"ם אומר שיש אדם שלימודו מספיק לעצמו וישנם כאלו שמתעוררים ללמד אחרים וזוהי הסיבה הראשונה לכתיבת הספרים. או שמא זו הייתה כוונתו של כבוד הרב, שכיון שהדבר תלוי באופיו של הנביא זהו גופא הנס המדובר.
לכבוד הרב ישנה סתירה ברמב"ם. במקום אחד - לא זוכר איזה - הרמב"ם כתב בפירוש שכל העניין של כישוף/אוב וידעוני זה שקר וכזב ואין בזה ממש. ואילו בהלכות יסודי התורה בפרקים של דיני נביא, הרמב"ם מזכיר אפשרות שאדם יכול לעשות מופת בכישוף. וכן הרמב"ם טוען שלא האמינו במשה רבינו בגלל האותות, והמאמין רק בגלל האותות יש בו דופי כי אותות אפשר לעשות גם בלט וכישוף. כיצד מיישבים את הסתירה?
השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין