לימוד חכמות שימושיות
שלום וברכה לכה"ר רצון ערוסי.
בעניין החכמות המכשירות ומשמשות לימוד התורה, כפי שכ' הרמב"ם וביאר שיטתו הגר"י קאפח (כתבים,"לימודי חול במשנת הרמב"ם").
כשאני בא לקיים הדרכה זו למעשה, כמה קשיים עומדים לפני:
א. מהי מסגרת הלימוד של חכמות אלו: באופן עצמאי ע"י ספרי לימוד כאלו ואחרים(א"כ, מהי רמתם)? שמא מסגרת אוניברסיטאית היא הנכונה ללימודם?
ב. מהו הזמן הניתן לחכמות אלו בין שאר מקצועות התורה ?
ג. מהו סדר הלימוד בחכמות אלו?
תודה רבה.
א-ג. הרמב"ם התכוון ללימוד המקצועות הללו ללא התייחסות לחסרונות הנלווים, שעלולים להיות, כגון תכני כפירה בספרי מדע, ומרצים כופרים, ואוניברסיטאות שרב בהן הפרוץ על העומד גם בתחומי מוסר וצניעות וכדומה. והרמב"ם לעצמו, ושמר עצמו מכל דבר רע, בגלל כשרונותיו, אבל לא כל אחד הוא הרמב"ם.
ולכן כל הרוצה לילך בדרכו של הרמב"ם חייב לקבל ייעוץ אישי מיוחד מרב, כדי שינחה אותו כיצד להשתלב במסגרות הקיימות מבלי להיפגע, וגם כדי לתת סדרי קדימויות.
תכנים לקריאה נוספת
מסככים עם נסרים?
לק"י שלום וברכה, כבודו הרב. ההלכה נראה ברורה מאוד שמותר לסכך עם נסרים שרחבן היא פחות מד' טפחים. זה הפסק תלמודי וגם במשנתו של רבנו. אבל הערוך השלחן בס' תרכט:ל-לג מביא את דברי מרן שאף על פי כן לא נהגו והוא גם כותב ש גזרת תקרה היא על נסרים פחות מד' ושזהו "פשיטא". מה הדין האמיתי? האם מותר לסכך בנסרים לעומת דברי מרן? תודה מראש
עד שלא ידע: גבול השתייה וסוד ההשגחה
נשים בתפקידים ציבוריים
לק"י כבוד הרב שלום וברכה, יורנו הרב מה דעת הרמב"ם בנושא מינוי אישה לתפקידים ציבוריים,האם יש סוגים שלא יכולה להתמנות אליהם מבחינה הלכתית? ואם כן מדוע לא. 2.מה הכוונה בביטוי שררה ? אשמח אם מו"ר יבהיר את הנק' בצורה שלא תשתמע לשני פנים חלילה-על מנת שנוכל לגבש השקפה נאותה. וה' יסייעהו במאור תורתו ונזכה להתבשם עוד ועוד מידיעותיו של מו"ר! ע.ג.
בקשר לשאלתי
שלום עליכם
שלחתי לרב שאלה על חלוקה בחיים עפ"י הכלל שלא לשנות בין הבנים (ונכדים)...
בבקשה ענו לי בכל מקרה
האם מותר, בימי בין המצרים, להשתתף בשמחת בר מצווה?
נאמר בתלמוד: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. מה, א"כ, משקלם של מנהגי אשכנז מ-י"ז בתמוז?
מה פירוש "ממעטין בשמחה" לפי חכמי תימן, האין עושין סעודות לברית, פדיון הבן ומה עם חנוכת הבית או אף בר מצווה?
היש מקום להחמיר בימים אלו כמנהגי יהודי אשכנז והרי בתלמוד ביקרו את החכמים שהתאבלו על החורבן יתר על המידה?