מתן פרוסה ביד
האם המנהג לתת לאבל את הפרוסה ביד זה מנהג או דין? מה הטעם לכך? ומה הטעם שלאדם רגיל לא נותנים את הפרוסה ליד?
עיין רבינו, ברכות, ז, ה, והערת מהרי"ק ז"ל אות ט. ושו"ע, או"ח, קסז, יח.
והעולה מן המקורות, שזהו מנהג קדום, מנהג חשוב, כדי לבטא הכנעה של האבלים, ותמיכה של המנחמים, והדין מחייב שמירת מנהג זה. וכן מנהג חשוב, שלא למסור פת הבציעה בידי המסובים, שאינם אבלים מטעמי נימוסין. וצריך לשמור גם מנהג זה. להרחבת עניין זה גלוש לאתר נצח ישראל, והאזן להלכה יומית באודיו.
תכנים לקריאה נוספת
כיצד ינהג אבל בקדיש במניין מעדה אחרת ובאזכרה החלה בניסן?
שלום כבוד הרב!
אני בשנת אבל על אבי, ועם הזמן התעוררו לי כמה שאלות.
א. ברוב השבוע אני מתפלל עם ספרדים ואשכנזים. אני מצטרף לעוד אומרי קדיש. האם אני נוהג נכון? ואם כן, האם לאמר איתם בקול, או לאמר איתם בלחש?
ב. האם לאמר בלחש בנוסח שלי או בנוסח שלהם [אני מתפלל בסידור כנסת הגדולה]
ג. תאריך השנה הוא ז' בניסן. האם לערוך את העלייה לקבל וסעודת השנה בתאריך זה, או להקדים לסוף אדר?
אזכרה
שלום לכבוד רב
רציתי לשאול לגבי אזכרה של אדם ביום פטירתו מהו המנהג הנכון יש כאלה שנוהגים לעלות לקבר ביום ובלילה לעשות את הסעודה ויש כאלה שמקדימים את הסעודה לערב לפני יום העליה לקבר כדי שהסעודה עם הלימוד תהיה גם ביום הפטירה.
2. ומה הדין לגבי אשה האם מנהגנו שאינן הולכות כלל לבית קברות
כרטיס אדי
האם אסור בתכלית האיסור לחתום על כרטיס זה? וכי מה לי חתימתו או אי חתימתו? שהרי בכל מקרה יש שם תנאי שאני מסמן: "בתנאי שאיש דת מטעם המשפחה ו/או המשפחה עצמה מאשרים" אז מה אכפת לי? שהרי אם יש לנו חולה מסוכן מצוה להצילו באברי המת (כפי שציינת בעבר) רק אמרת שאין על המת שום זכויות או חובות ואין הוא יכול לצוות וכו'. אז אם אפשר להציל חיים אז כן מותר לקחת - אבל לתרום אסור? ואולי הייתי משנה את המילה, כי "תרומה" בעניין זה קצת לא מובנת כי אין המת יכול לתרום...
אבל בתוך שלושים יום, האם מותר לו לגלח זקנו שמקשה עליו לחזור לעבודתו או ללימודו?
היש הבדל בדין גילוח שער שאר הגוף לבין דין גילוח שער הזקן המנבל את האדם?
באלו נסיבות יכול ויותר לאבל להתגלח אף בתוך שלושים יום לאבלו?