הסבא, שהיה חכם גדול וצדיק, סבר שהזוהר אינו של רשב"י (ויש אפילו מקובלים שסוברים כן), אבל הוא סבר שיש בזוהר רעינוות שהם מנוגדים לעיקרי האמונה.

הנכד מצטט מן הזוהר, אך יש דברים בזוהר, כמו קמיעות וכיו"ב שהוא סובר כשיטת הרמב"ם, ולא כשיטת הזוהר.

ויש הרבה פוסקים שמאמינים בקדושת הזוהר, שאינם מקבלים עניינים מסוימים בזוהר.

אשר למלעיזים ואומרים, שהם כת מוזרה ומשונה, הם ייתנו את הדין בבי"ד שלמעלה, כי אסור להוציא שם רע על ציבור, ובוודאי שאין לנהוג בדחיית נפש אחת מישראל אלא חובה לקרב כל יהודי וכל יהודיה ולא לדחותם.