1. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואל יפתך לבבך אחרי יופיו של המלך, כי מלכו של עולם נסתר הוא במגילה, והוא העיקר. ותלמידי הסופר ר' הדר צברי הי"ו הציע להוסיף לך את הדברים הבאים: המנהג הקדום ביותר שיש במגילות מתימן הוא שהסופרים הקדומים לא הקפידו לסיים כל עמוד בסוף פסוק אלא איפה שנוח להם מבחינת ספירת האותיות וכמה אפשר לכתוב על העמוד. המנהג הבא היה לדמות את המגילה לספר תורה בזה שסיימו כל עמוד בסוף פסוק כמו בספר תורה. המנהג השלישי שהגיע מיהדות אשכנז בדורות האחרונים הוא המנהג שציינת, שכל עמוד מתחיל במילת "המלך" (חוץ מארבעה עמודים בסוף המגילה). המנהג הרצוי הוא מנהג הסוף פסוק הוא גם נאמן למסורת וגם מקל על הקורא. מנהג "המלך" גם פחות אסטתי כיון שהעמודים או עמוסים מלמעלה או לפעמים מלמטה וגם מלחיצים יותר את הסופר. כדאי לשאול את הלקוח לגבי העדפתו ולהסביר להם על המסורת היתרונות והחסרונות.
2. מנהג המקל בסוף המגילה לא נהגה בתימן בתקופה הקדומה. בתקופה האחרונה היו שהוסיפו את המקל, ע"פ רוב לא נהגו בזה.