דין שינוי מקום בסעודה

מדוע מתחייבים ברכת "שהחיינו" על מקרא מגילה והרי לכאורה היא מצווה שאין בה מעשה?

באלו נסיבות לא יתחייב ברכת 'שהחיינו' מי שזכה לגדולה או שררה על הציבור?

האם הברכה היא במפגש בין נשים או דווקא חברים גברים שפגשו זה את זה לאחר חודש ימים?
האם במפגש כזה מתחייבים בברכה זו גם עם חברים על בסיס עסקי וכד'?
אם במשך החודש התבטא הקשר בטלפונים, מכתבים וכיו"ב האם גם אז יתחייב בברכת שהחיינו בעת המפגש ביניהם?

נפטר קרובו ביום השבת, האם יברך בו ביום ברכת "דיין האמת" או שימתין עד למוצ"ש וישלב הברכה עם הקריעה?

האם שונות ברכות אלו כולל צידוק הדין משאר ברכות שבח והודאה?

האם חייב שיהיה קשר בין ברכות אלו לדינים הנוהגים באבילות?

בנסיבות שהסועדים הינם איש ואשתו ובנם בלבד, האם ניתן לצרף האשה לזימון?
היש נסיבות שיהיו חייבות בזימון ובנסיבות אחרות יהיו רשאיות לזמן ללא חיוב?
עד כמה יש להתחשב במנהג הרווח שהנשים אינן מזמנות לעצמן ואף מבקשות מאיש שיברך עבורם?

או לחילופין נחשב הוא כאנוס שרחמנא פטריה ויוכל לסעוד במועד הרצוי לו ללא חיוב בברכת המזון?

למה התכוונו חז"ל שפטרו מחיוב תרומות לכתחילה אנשים מוגבלים בכושר דיבור שאינם יכולים לברך?

וכיצד יאכל אדם מוגבל שכזה פרות טבל והרי כשהוא מפריש תרו"מ אינו יכול לברך?