א. לפי הרמב"ם והתימנים, הברכה על המצה הקשיחה, כל השנה, המוציא.
ב. הברכה על הכובנה, בין בחול בין בשבת, מזונות, ואם קבע עליה סעודה, מברך המוציא, ונוטל ידיו תחילה.
ג. ג'חנון כדין כובנה, אף שיש בו יותר שמן, כי רק בישול בזמן כמו סופגניה, גורם לכך שהברכה תהיה מזונות גם אם קבע עליה סעודתו, לא כן מאפה עם שמן.