כך נהגו אמהותינו, עד עלותן ארצה. בארץ הרבה בנות התחנכו ומתחנכות במוסדות אשכנזיים, והאשכנזים לא נהגו במנהג זה, זאת ועוד, בימינו, לא כל איש שורר בביתו. מנהג זה הוא עתיק יומין. ויש לו שורשים בתלמוד, בגיטין, ו, ב, יש אומרים, שפילגש בגבעה התרשלה בעניין זה. ונימא (=שערה) מצא (=באותו מקום) והקפיד (=ובעלה הקפיד עליה). גם מן הגמרא, גיטין, נט, א, אנו למדים שדרכן של הנשים לגלח שער בית השחי ושער בית הערוה, אמנם משום נוי, אבל נהגו בכך. רבינו, לא זכר מנהג זה במפורש, אלא בעקיפין, כך לדוגמה, שביתת יו"ט, ז, כ, מעברת אשה שער מבית השחי ומבית הערוה (=בחול עמוד), ומקורו בתלמוד. וכן הוא אסר מדין לא ילבש גבר שמלת אשה, שהגבר לא יגלח שער בית הערוה, כי זה דרך נשים לעשות כן. עיין רבינו, עבודה זרה, יב, וכמובן לכל דברי רבינו מקורות תלמודיים.