הנני פונה לרב בשאלה הלכתית והנהגתית שמעסיקה אותי כמה שנים,
ואשמח מאד אם הרב שידוע הן בפסיקת הלכה והן בהנהגת הציבור ברמה, יוכל להשיב לי עליה.

בקהילותנו הנוהגים כמנהג הבלדי, נהוג בשנים פשוטות לחבר קריאת פרשיות חקת-בלק, במקום מטות-מסעי, שאותן קוראים בנפרד.

ע"י חיבור זה של חקת ובלק, קריאת התורה קצרה יותר בלמעלה מ-50 פסוקים מאשר מטות ומסעי, דבר שהינו משמעותי לכך שהתפילה תתארך זמין סביר יחסית (בפרט שמנהגינו בידנו לקרוא תרגום אונקלוס).
בשנים האחרונות ראיתי שישנם בתי כנסת הנוהגים כמנהג הבלדי, שחדלו ממנהג זה, מסיבה שלפעמים אנשים נוסעים להתארח בשבתות אלו במקומות אחרים, או שבאים אורחים, וע"י חיבור זה ששונה מבתי כנסת של שאר קהילות ישראל (לרבות הנוהגים כמנהג השאמי), יווצר מצב שעלולים יחידים מהקהל "לפספס" קריאת התורה של שבת מסוימת.

השאלה היא האם גם במקרה כגון זה נאמר שקריאת התורה הינה חובת הציבור, ויחיד שהפסיד לא חייב להשלים את קריאת הפרשה מס"ת בציבור, ובית כנסת שרוב מתפלליו נוהגים כנוסח בלדי ינהגו כמנהגם המקורי, ולו בשביל שהתפילה לא תתארך לאיזור שלש שעות ומעלה (בפרט כמו השנה שר"ח חל בשבת), או שאין אומרים כן ועדיף שיקראו כמנהג שאר הקהילות ובלבד שלא יהיו יחידים שיפסידו פרשה אחת.

ואמנם אם השנה כבר לא יהיו הדברים רלוונטיים, מ"מ אמרתי אשאלה עתה, ואם לא עכשו, אימתי.