הל' אבל
לכבוד מורי רצון שלום וברכה כתב הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"ד הל' ז: "כל מי שהוא פטור מלקרות קרית שמע, אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות קורא. והוא שתהיה דעתו מיושבת עליו. אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל ותמיה אינו רשאי לקרות עד שתתישב דעתו". האם ניתן ללמוד מהלכה זו ומדברי מורי על אתר כי מותר לאונן שדעתו מיושבת עליו לברך ולקיים מצוות? (הב"י ביו"ד סי' שמא הבין כי לדעת הרמב"ם אונן שדעתו מיושבת עליו מותר לברך ולקיים מצוות). מה דעתו של כבוד הרב? בברכה ובתודה.