אדם שציווה שלא לקברו, אין שומעין לו וקוברין אותו. אדם שציווה שגופתו לאחר מותו תימסר לאנשי מדע לצורך מחקר, אם לפי הדין אותה מדינה תרומה זו היא לעולם, היא כמצווה שלא לקברו, שאין לשמוע לו. וצריך להשתדל אצל אותם שלטונות שיאפשרו את קבורתו, כדין הרוגי מלכות, שרק כשהתייאשו מלקברו מתאבלים. ואם דין אותה מדינה שלאחר זמן מסוים קוברים את הגופה, אחרי שנה או שנתיים, ונראה שזהו המצב בישראל, ומאחר ואין אפשרות מבחינת חוק המדינה, להביאו לקבר על אתר, הרי הם נחשבים כהתייאשו מיד. ויתאבלו מיד.