לק"י לכבוד מורנו ורבנו ישנה את השקפת הרמב"ם, והשקפת הדטרמיניזם. כשאני בוחן את המציאות, אני יותר מזדהה עם השקפתם. יואיל רבנו להניח את דעתי בכבוד רב

כתב המגיד משנה בפרק ה' מהלכות שחיטה הל' ז' : "וכתבו רבותינו בעלי התוספות כי המחפים...." לא מצאתי את המקור בתוספות, אולי מישהו כן מצא
תודה רבה מראש

לגבי מימרת חז"ל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" נאמר לי כי ברמב"ם קיימת גירסה שונה "שמשון בדורו כשמואל בדורו".
א. האם זה נכון? לא מצאתי זאת בחיפוש רגיל במשנה תורה, אולי זה באגרות.
ב. אם כן, מה עומד מאחורי השינוי בגרסה?
תודה

בס"ד שלום לרב
רציתי לדעת למה הגמרא מתחילה מדף ב
תודה

שלום עליכם. לכאורה מה ההבדל בין טענת מרים לאביה עמרם, שפרעה גזר רק על הזכרים ואילו אתה גוזר גם על הנקבות. ועל ההלכה ברמב"ם משנה תורה - ספר זמנים - הלכות תעניות פרק ג וכל מי שקיים מצות פרייה ורבייה, אסור לו לשמש מיטתו בשני רעבון.? ועוד שהרי לכאורה ממידת הביטחון להאמין שאם ה' ייזכה בפרי בטן הוא גם ידאג להם למזון, ועוד שמי יימר שהרעב ימשיך אולי ייגמרו שנות הרעבון מיד לאחר הלידה (שעוד ישנם 9 חודשים עד ההולדה עצמה)? בברכת יפוצו מעינותיו חוצה. התשובה:

לכבוד הרב רצון ערוסי. בהמשך לשאלתי http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=51263 איני משתמש באופציית התגובה מפני שיש תקלה (אצלי או באתר)
1) מהבנתי את הרמב"ם משתמע שכאשר הרמב"ם שונה את המושג נשמה כונתו לנפש, האמנם? אם ההבנה הנ"ל נכונה אז איך הדבר מסתדר עם הספרות הקבלית (ריה"ל מהר"ל וכו')?
2) במקרים שלא נידונו בגמרא ופסקו בהם גאונים/ראשונים וכו' האם לדעת הרמב"ם לא חל הכלל של הלכה כבתראי וניתן לחלוק על פסיקתם (כאשר יש לי סברות איתנות וכו')?

הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק מציין שמה שישאר מהאדם לעתיד לבוא זה קיום נפשו במושכלה, האם קיימת במשנת הרמב"ם הישארות של הנשמה? היכן? בעניין פסיקת הלכה ישנו כלל של הלכה כבתראי ולכן כאשר יש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי פוסקים כבבלי. האם הרמב"ם פוסק לפי כלל זה? ואם לא אז מדוע?
בתודה מראש אופיר

שלום וברכה לרב יש שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן ואודה מאד לרב אם יפתור לי את בעייתי הגמרא במסכת חגיגה דף כד עמוד א עוסקת בעניין של טומאת ידיים לקודש אבל לא לתרומה : רב שיזבי אומר דווקא בחיבורין ואז אביי מקשה עליו : "יד נגובה מטמא חבירתה לקדש אבל לא לתרומה דברי רבי, ר" יוסי ברבי יהודה אומר לפסול אבל לא לטמא. בשלמא שלא בחיבורין היינו רבותא דנגוב אלא אי אמרת בחיבורין אין שלא בחיבורין לא מאי רבותא דנגובה" ואז כתוב בגמרא איתמר נמי... שאלתי היא מהי תשובת הגמרא (לפי רש"י אם אפשר)- מביאה דחייה לאביי או פוסלת את דעתו או שנשארת בקושייה?
תודה רבה בכל מקרה וסליחה על הטירחה.

הרמב"ם כתב, בהלכות גירושין י:יח, "המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתינשא לאחר, בין שגירשה מן הנישואין, בין מן האירוסין -- הואיל ואשתו הייתה, הרי זו בחזקת שהחזירה, ולשם קידושין בעל, לא לשם זנות: ואפילו ראו אותו, שנתן לה מעות -- שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו באשתו בעילת זנות, והרי בידו לעשותה בעילת מצוה", ומדבריו נראה ש"בעילת זנות" היא כל בעילה ללא קידושין.

יש לי כמה שאלות העולות לי על המצווה והפסוק עצמו 1 מדוע התורה מצווה על הרגש? 2 מדוע כתוב "ואהבת" בעבר ולא כתוב בהווה? 3 למה אני צריכה לאהוב מישהו אחר כמו שאני אוהבת את עצמי, ומה עושים עם בנאדם לא אוהב את עצמו? 4 למה רבי עקיבא אומר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל גדול בתורה? אני יודעת שחלק מהשאלות האלה כבר נשאלו אבל אני לא הבנתי את התשובות אז עם הרב יכול בבקשה לכתוב לי את התשובות בשפה פשוטה זה יעזור לי להבין
תודה רבה