האם ניתן ללמוד דין הנחת התפילין ביום ט' באב מאיסור הנחת התפילין לאבל ביום הראשון לאבלותו? מדוע נקט הרמב"ם בהלכ' תענית את הלשון:.." מקצת חכמים נהגו שלא להניח תפילין בראש.."? האם חשו גדולי המקובלים לשיטת הרמב"ם ומהו המנהג אצל הספרדים עפ"י פסיקות הרב עובדיה יוסף?

היש הבדל בדין ט' באב ושאר תעניות במסיר ריח רע ביחס לדיני יום הכיפורים המחמירים כל הנאה אפילו ברחיצה?

בידוע שמטעמת עד רביעית אפילו בלעו אינה צריכה ברכה, האם לענין תעניות ניתן להקל במטעמת כשהיא נפלטת?

מה משמעות "ועיניתם את נפשותיכם" שנאמר ביום הכיפורים, האם כמו דין מאכלות אסורות הנאסרות בהנאת חיך בלבד?

בידוע הלכה היא: אבל אסור לאכול ביום הראשון משלו. האם ישנו חיוב על שכנים או מכרים שיאכילוהו משלהם? האם ביום הראשון היו נמנעים האבלים מלאכול? א"כ היש מקור הלכתי לסעודות ההבראה שעורכים המנחמים? עבר היום או נקבר בלילה ולא הביאו לו המנחמים סעודת הבראה, האם בנסיבות אלו רשאי האבל לאכול משלו?

האם ישנם הבדלים בסדרי סעודה מפסקת בין תלמידי חכמים וחסידים לשאר העם? האם צריך, בשלב זה, לתת ביטוי לאבלות המתקרבת. כמו: ישיבה על הקרקע? כיצד, אם כן, כל אחד ואחד יתן ביטוי לכאב הנורא על אובדן המרכז הרוחני המשפיע על קדושת ארחות העם היהודי?

בנסיבות שהתינוק מסרב לאכול חליפי חלב אם, האם נחשב הצלת נפשות ע"מ להתיר ליולדת לשתות אף ביום הכיפורים? נפטרה אשתו והשאירה לו תינוק יונק, האם מותר לישא מיידית אשה היכולה להיניק את בנו? האם יש לחפש דרכים נוספות לספק לתינוק הנזקק לחלב אם כמו אשה אחרת השופעת חלב או שאיבה מוקדמת של חלב טרם הצום?

מדוע נזכר בתלמוד חיוב חינוך קטנים לתענית יום הכיפורים ואילו לחינוך הקטנים לתעניות בגין החורבן אין זכר? ט' באב שנדחה ליום ראשון, מה דינו של הנער אשר באותו יום ראשון מלאו לו 13 שנה ויום אחד? האם למרות שאין חובה לחנך הקטנים לתענית ט' באב, רצוי מטעמי חינוך לתת לזה ביטוי בארוחה צנועה בלבד?