התלמוד מספר על גדולי ישראל שמסרו את הטלית שלהן לכובס, מה החידוש בסיפור מעשים אלו?

 מהם גדרי האיסור "קול באשה ערווה", האם כולל איסור דיבור עם כל אשה אף אם היא פנויה?
האם מותר לחייל הדתי בנסיבות שכאלו לצאת ממקומו בניגוד לפקודות הצבא או שבכל מקרה עליו להבליג? 
מהן הגבולות של אי התחשבות שלטונות הצבא בחיילים? האם, למשל, יש לכפות על חייל בדיקת אשכים ע"י רופאה? 

אלו שמות ה' וכינויים נחשבים כדברי קודש האסורים באמירה במקלחת או בבית הכסא?
האם נחמיר באמירת "שלום" היות והיא ברכה בשם ה' או לא תהיה חמורה יותר מאמירת "אללה" שמותרת במחיקה?
היש לעשות אבחנה, לצורך קביעת האיסור, בין דבר הנחזה (בכתב) לבין דבר הנשמע (בע"פ)?

מהו מעמדו של הארון שמניחים בו ס"ת, האם רשאים לזרקו או שהוא חייב גניזה משום שנחשב כתשמיש קדושה?
הניתן להשוות את מעמדו של ארון הקודש לעוד אחד מהכיסויים של ס"ת הנחשבים, לאור זה, לתשמיש קדושה?
היש בעייתיות בהפיכתו לשימוש כארון ספרי קודש ומהם דרכי הטיפול האחרות בארון המדובר מבחינת ההלכה?

מדוע כרך הרמב"ם בפסקיו האיסור להתפנות לעשות צרכיו עם איסור השינה בין מזרח למערב?

מהו מקור הפסיקה של הטור שהאיסור להתפנות לעשיית צרכים יחול דווקא במקום מגולה כשאין מחיצות?
האם דין זה, משום "שויתי ה' לנגדי תמיד" חל גם בזמן הזה כשביהמ"ק חרב?    

מהו המעמד של שמות ה' בלע"ז והאם מותר או אסור לקלל בשמות אלו למרות שהינם בלע"ז?

"לא תעשון כן לה' אלודיכם", מהם השמות שקדושתם ברמה הגבוהה שהמוחק אותם חייב מלקות?

האם ישנו איסור להיכנס לבית הכסא עם בגדים ששמות אלו מוטבעים עליהם?

היש לחשוש, בנסיבות שכאלו, לפגיעה בגדרי הצניעות ובמיוחד כשמדובר במסגרת שאינה ביתית?

היש מניעה מבחינה הלכתית לשבור את השיגרה ולחוות שמחה שונה משמחת יו"ט ומעונג שבת?

מהי הדרך לערוך "סעודות מצוה" עפ"י עקרונות הלכתיים תוך שליטה על גדרי הצניעות וההימנעות מהוללות?

מהם המבחנים הקובעים להיתר עניית אמן בשעה שנמצאים רחוק משליח הציבור?

היש לדמות שמיעת הקדיש ממכשיר שידור כלשהו לציבור בבית הכנסת הגדולה שבאלכסנדריה שענו אמן לאחר הנפת הסודר ע"י החזן?

לשיטת הנוהגים לעמוד בזמן אמירת הקדיש, האם דווקא כששומעים הקדיש ישירות ממי שיש לו "חיוב"?