מן הדין שלא יניח אדם מיטתו בין מזרח למערב, היש להחמיר גם כשהמיטה נמצאת בבית?

חברנו רבי שמואל כהן את השאלה הבאה האם יש להקפיד לשים את מיטתו בין מזרח למערב אף על פי שיש מחיצות של חדרו כלומר האם ההלכה המחייבת שלא לישון בין מזרח ובין מערב אלא רק בין צפון ובין דרום האם זה דווקא כשהוא נמצא ב חו פתוח שאז לכאורה פגיעה בכבוד השכינה שנמצאת בין מזרח לבין מערב או שמה הדין הזה הוא גם בחדר שיש לו קירות ונחמיר גם בו שהמיטה תהיה מכוונת בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב ובכן רבנו בהלכה בפרק שביעי מהלכות בית הבחירה. הלכה תשיע כתב אסור לו לאדם לעולם שיפנה כלומר לעשות צרכיו או יישן בין מזרח למערב ואין צריך לומר שאין קובעין בתחסה בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב. לפי כך לא יפנה לא למערב ולא למזרח שהוא כנגד המערב אלא בין צפון לדרום נפנים ושנים. וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקודש. אלא יסלק המקדש לצדיין. רבנו קרח שני מצבים שהם אסורים. עשיית צרכים ושינה. ובשניהם הוא אומר לא יפנה או ישן בין מזרח למערב. למרות שבדרך כלל רוב שנותיו של האדם הם בחדרים הם בבית להבדיל מההתפנות אז היו בתחסאות שלהם בשדות אבל רבנו לא חילק וקרח את שניהם ביחד אסור לו לאדם לעולם שיפנה או ישן בין מזרח למערב ואין צריך לומר שאין קובעין בתחסה בין מזרח למערב בכל מקום נשים לב בכל מקום ללא הבדל פתוח סגור בארץ, בחוץ לארץ, בכל מקום, מפני שהיכל במערב. לפי כך לא יפנה לא למערב ולא למזרח שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים. וכבר בהלכה בקסם משנה הוא מביא את המקורות מסכת ברכות דף ה עמוד ראשון תניה אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל יומיי ועל מיצתי שתהה נתונה בין צפון לדרום אפשר לחשוב שבנימין אפה בנימין החכם הזה היה הומלס וכל חייו היה בחוץ וישתדל שהמיטה שלו תהיה בין צפון דרום ולא בין מזח מערב. דברים האלה תמויים. אלא סתם מיטה, סתם מגורים של אדם רגיל לרבות אבא בנימין היו בתוך בתים, בתוך חדרים ולמרות הכל הוא דאג שהמיתה תהיה בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב. כך שלא שייך לבוא ולחלק ולומר שהנמלא אם אין מחיצות, אם יש מחיצות לא באמת היכן מצינו בפוסקים את ההבחנה בין אם חיצות או לא בטור אור חיים סימן ג' כותב הטור את הדברים הבאים אוכשיושבים יכוון שהוא פניו לדרום ואחוריו לצפון אוףק הכוונה כשיושבים לעשות צרכים אבל לא ישב בין מזרח למערב. ומי הוא? כך אומר הטור? דווקא כשנפנה במקום מגולה. אבל במקום שיש מחיצות כגון בתחסה שבבית אין צריך לדקדק. כלומר התור חילק בין אם בית החסה שיש בו מחיצות ובין בית הכסה שאין בו מחיצות. והשאלה כי מנן לו לטוב את החילוק הזה. באמת, קודם כל בשולחן ערוך ובא להלכה בסימן ג' באור החיים את העניין הזה שאין להיפנות אם נפנה במקום מגולה. ככה אומר מרן כמו התור סעיף ה, סימן ג סעיף ה. אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות יכוון שהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון אוף כך אבל בין מזרח למערב אסור ולהטיל מים בכל עניין שערי לא לעניין מים קטנים לא מקפידים מה הוא הכיוון בשעי ו נאמר וכן אסור לישון בין מזרח למערב עם אשתו אמו ונכון להיזהר אפילו כשאין אשתו אמו כלומר אורה מרן מחלק בין בית סא ובין תשמיש או שינה בטח הקפידו דווקא במקום מגולה ואילו תשמיש או סתם שינה אפילו כשאין אשתו אמו הבדל יש מחיצות או אין מחיצות וכאמור מעניין אותנו מה הוא הרקע או מה הוא המקור לחילוק של התור שקלט אותו מרן של עניין ההתפנות הנמלה במקום מגולה אז צריכים להיזהר שלא יהיה בן מזח מערב כשזה בטח זה בתוך מחיצות דהיינו בחדר בבתים כמו שלנו לא משנה המיקום או כיצד הכיוון של האדם היושב לעשות צרכיו ובכן בערוך השולחן אנחנו מוצאים בסימן גמל באור החיים סעיף יב הוא כותב את הדברים הבאים וזה לשון הטור אוכשי יושב יכוון שה פניו לדרום ואחוריו לצפון אוקה אבל לא ישב בין מזרח למערב ומי הוא דווקא כשנפנה במקום מגולה אבל במקום שיש מחיצות כגון בתחסש בבית אן צריך לדקדק עד כאן לשון הטור עכשיו ערוך השולחן חוסף את המקור של הטור דכן מבואר בירושלמי והאיסור אינו אלא במקום מגולה וזה לשון הירושלמי ובלבד מקום שאין בו כותל ומשמע ורק כותל אחד מתיר והיינו שהמחיצה תהיה לאחוריו וזה שכתב התור כגון בבית תחסה שבבית לא חשיקר כוונתו אייסור אינו אלא כשיושב מגולה מכל צד כמו בקעה ובשדה אבל בחצר המוקף לחיצות מותר והיקף העיר לא מהנה לזה כי לא נקרו המחיצות כלל כלומר מה יהיה עיר מוקפת חומה זה לא גבר של היקף לעניין זה ולא חלק הטור בין מדינה עומדת למזרח ומערב של ארץ ישראל או לצפונה ודרומה כמו גליל הסביר עלי לעטור ורבי עקיבא סביר עלה בכל מקום מזרח ומערב אסור ובכל מקום צפון ודרום מותר והאיסור הוא מפני שהשכינה במערב. עכשיו אנו ראינו מה ירושלמי די במחיצה אחת של כותל לא צריך ארבעה קירות אלא די ממחיצה אחת של כותל מול מקום ערותו ואז כבר מותר אפילו גם בין מזרח למערב. ומכאן למד התור שאם יש לנו בית חסה בתוך חדר אין בעיה אם זה בין מזרח למערב. אם כן נשאלת השאלה למה למה רבנו אשר כל כך אמון על כל המקורות התלמודיים בבלי ירושלמי ספרה ספרה משנה תוספתא למה רבנו לא חיל הרי הירושלמי מחלק אומר ערוך השולחן דבר אמיתי מאוד וכן מבואר מדברי הרמבם פרק שביעי מבית הבחירה והוא כתב לפני שהאכל במערב עין שם והרמב"ם לא הזכיר היתר במחיצות כלל למה בסביר הלה והשץ שלנו אינו מחלק בזה כלומר הבלי במסכת ברכות דף ה עמוד א' הביא את העניין של ההתפנות ואת העניין של שינה ותשמיש בקריכה אחת והבבלי לא חלק לא עם מחיצה לא בלי עצה לא להתפנות ולא לתשמיש ולא לשינה, שום חיוק. אלא הלכה סתומה וכללית. הבין רבנו שהבבלי חולק על הירושלמי והוא בדעה שכשחלקו כבוד לשכינה זה בכל מקום שאדם נמצא. בין בשדה בין בבית. זה מזכיר לנו רבותיי את סעיף ראשון, סימן ראשון את סימן ראשון של בשולחן ערוך אור החיים שבו כתב הרמה בסעיף הראשון את הדברים הבאים הגעה ועל כל פנים לא אחר זמן התפילה וכולי הגעה שיויתי השם לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים ל לפני האלוהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כי ישיבתו תנועותיו ועסקו והוא לפני מלך גדול ולא דיבורו רחבת פיב כ רצונו והוא עם אנשי ביתו קרוביו כדיבורו במושה המלך כל שכן כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא אשר מלו כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נעום השם מיד יגיע אליו ויראה אומר הרמה כשאדם כל הזמן צורבעתו שביתי השם נגדי תמיד ומלא כל הארץ כבודו מיד ימלא ליבו יראה והכנאה ופחד השם יתברך ובושתו ממנו תמיד ולא יתבייש מפני בני האדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך גם בעצני הלכת ובשוכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שעור משנתו יקום בזריזות לעבודת השם יתברך כלומר תאר לעצמנו שהאדם נמצא בתוך חדר יש לו קירות ויש לו גג ויש לחלונות אבל הם וילונות או הם טריסים או גפים טריסים והוא נוהג להסתובב ערום בתוך חדר ארום לגמרי לא כהכנה לרחצה או לעשיית צרכים אלא נוהג לסובב ערום לגמרי ואין אשתו עמו ואין ידיו עמו הוא סינגל אומר הרמה האדם הזה חסר לו את עבודת השם ברמה של שביתי השם נגדי תמיד הוא איננו צורף בתודעתו ששכינה את השם מלא כל הארץ כבודו ואם כן היה כחצורו בתודעתו אז היה בוש ונחלם לעמוד ערום גם בחדרו ואין צפק הרמא לקח את זה ממורה נבוכים הוא כותב מחלק ג פרק נא שק אדיר מאוד נפלא מאוד וזה מה שמנחה את הבבלי וזה מה שהנח את רבנו מה זה משנה איפה אתה נמצא אתה נמצא מקום פתוח או סגור לעולם לעולם תצרוב בתודעתך שווית השם לגי תמיד ואז תזכור את מקום השכינה מזרח ומערב ובתאם בזה תתנהל ולכן עלבד רבנו אין חילוק לא בעשיית צרכים ולא בתשמיש ולא בשינה כשם שהבבלי לא חילק מה שאין כן הירושלמי שחילק והתור שהלך בעקבותיו ומרן שהלך בעקבותיו וכאיימלן בבלי שחול ק הירושלמי הלכה כבבלי יש פעמים שהלכות כמו הירושלמי בדברים שאנחנו יכולים להסביר שהירושלמי מפרש את הבבלי או לא את הבבלי מפרש כן או דבר שלא נידון בבלי וכן כיוצא בזה אבל מקום שזה נידון וסותמים ובעיקר זה מחזק את הכלל שאמרתי לכם מקום שהיה להם לבאר בגלל שכיחות ואינם צערים זה סימן שזוהי אמירה כי מנירגע שהבבלי קורכת עניין של ההתפנות עשיתי צרכים בשינה ואיננו לחלק עם מחיצה או בלי מחיצה וזה הרי מעשים שבכל יום ואב מלא פי מים בדבר שזה מעשי שבכל יום אלא שיקתו שלבלי היא כאמירה שאין חילוק בדבר בגלל העניין של שביתי השם נגדי תמיד ולכן במקרה כזה זה בבלי שחולק על הירושלמי שההלכה בבלי נסיים ונאמר האם גם בעת החורבן האם גם בעת החורבן שאין לנו בית המקדש בעמותינו המרובים מהרי בני בית המקדש האם גם בעת הזו הדין הזה קיים והתשובה כן מרי קורקוס על בית הבחירה פרק ז' הלכה ט כותב אסור לאדם וכתב רבנו לעולם אפילו בזמן שאין שכינה כלומר גם בזמן הזה מראי בני בית המקדש וחטב בכל מקום כלומר אפילו יהיה גדר ואפילו מקום רחוק כלומר רבנו כתב בכל הזמנים בכל המקומות עם מחיצה בלי מחיצה לעולם וכשהיסדנו את יישוב חשמונאים וזה עדיין היה ברמה של תכנון הזמנתי אליו אליי את אדריכלים אז היו לי חלומות גדולים, חזונות גדולים לייש לישוב אשר יהיה כולו על טהרת הקודש ונכין את הדור הצעיר עד הבוגר מהגיל הרך עד שיתבגרו. הכל לפי השיטה התלמודית דהיינו בין חמש למקרא בין 10 למשנה בין 15 לתלמוד. כשבתוך המקרא בתוך התלמוד ילמדו את כל ההוויה את כל החוכמות הגלומות בתוך התורתנו הקדושה. ממש ברמה מאוד מאוד מושכלת ומדעית מושכלת כשהכל משולב בפנים והיו לנו חזונות רבים אלא שהתברר שעדיין לפחות בנעדתנו עוד לא היו ראויים להתארגנות של בניין ישוב ייחודי. לא ברמה של הציבור כציבור ולא ברמה של המנהיגות המעשית להבדיל מהמנהיגות הרוחנית. ולכן יישוב קם וברוך השם הוא יישוב דתי מהבחינה זו היה יישוב ארץ ישראל וזה רווח ענקי וגם רווחה לאותם אחים שהגיעו לשם ועוד רווחה שזה יישוב דתי אבל החלומות והחזונות לא התגשמו בגלל מה שאמרתי לכם ואז הזמנתי אליי את האדריכלים ואמרתי להם תשמעו יש לנו הלכה כזו וכזו והייתי רוצה ש כננו את בניין את בניין הדירות באופן כזה שחדרי המיתות והשירותים לא יהיו בין מזרח למערב אלא בין צפון לדרום. הם נדהמו הם נדעמו קודם כל מהעוצמה הרוחנית הזו שאפילו ברמה כזו הם הם צריכים לחשוב אחר כך הם היו מוכנים להתמודד עם הקושי כי לא כל דירה היא ממוקמת ברמה כזו שאתה יכול לתכנן דבר כזה זה בגלל שהרי יש לי רע מקום כזה, יש לי רע מקום כזה וכולי וכולי, אבל התפעלו והיו מוכנים להרים את הכפפה אלא מי שלא הרים את הכפפה זה שהציבור הדורש. כי אם אתה דורש ואתה עומד על כך אז אתה אולי צריך לשלם יותר ועל כל פנים א לומר ולדרוש נו מה נעשה מה לא נעשה אבל למדכן שבעזרת השם יתברך ככל שהתקרבו אמות המשיח ותרבה דעה כמים לים מכסים כפי שהנביא אומר, אין צל ש ספק שנגיע עד לרמה הזו שלא רק שבתי ישראל לא יהיו מכוונים זה כנגד זה כפי שבלעם סתום העין ראה והבחין לראות את רמת הצניעות אלא שבתי ישראל יבנו ברמה כזו שהם חולקים כבוד לשכינה הן ברמה של השינה והן ברמה של עשיית צרכים רבי חניה בנגש