איזה מעמד נתנו חכמי ישראל לאמירת ההלל ומהם הביטויים שנתנו ע"מ לבסס מעמד זה?
מהו מקורו של המנהג לגמור ההלל גם בתפילה בליל הפסח (ליל הסדר)?
האם מעמדו של ההלל שנאמר במקדש בעת הקרבת קרבן הפסח נחשב כמעמד ההלל שיש לברך עליו?

מה מקורו של מנהג זה והאם יש חשש לאמירה לכאורה של ענין מגילת אסתר שלא עפ"י הכללים?

כיצד התפשט מנהג זה אצל יהודי תימן ה"בלדי" למרות שאינו מופיע בסידורו של מהרי"ץ?

מדוע יהודי תימן ה"בלאדי" וה"שאמי" של צנעא העדיפו לומר הפיוט אחר קריאת ההפטרה לפני תפילת מוסף?

האם בגלל שהמגילה נקראת בציבור יהיה דינה כספר תורה שיש להתקין שני עמודים בתחילתו ובסופו?

סוף סוף המגילה נקראת איגרת ואם כן איפוא אין צורך לשני עמודים כס"ת עפ"י פסקו של השו"ע?

מדוע במגילת אסתר הכתובה על גויל בהמשך הכתובים נדרש היכר בדמות בליטה ולא דרשו חכמים עמוד בסופה?

האם דיני קריאת התורה מתייחסים ל"פרשת השבוע" או לחלוקה אחרת (פרשיות פתוחות/ סתומות)?
כיצד יש לחלק הקריאה בין הכהן לבין הלוי כאשר הפרשה כוללת 5 פסוקים או 7 פסוקים?
כאשר הפרשה כוללת 5 פסוקים, האם חייב המפטיר לקרוא כל הפרשה ע"מ שלא ישייר 2 פסוקים למעלה?

מהם המקורות של "קדיש יתום" והאם יש לאמץ מנהג זה למרות שאין לו שום זכר בתלמוד?

האם קטן או אשה נכללים בגדר ציבור המהווה תנאי הכרחי לצירוף למנין, לקריאה בתורה, ולומר קדושה וכיו"ב?

אם "קדיש יתום" נועד לע"נ של הנפטר, האין זה עומד בסתירה לכלל שנקבע ע"י חכמי ישראל שאין כפרה לאחר מיתה?