מה מעמדו של היבול שטרם הופרש ממנו מעשר עני בלבד, האם נחשב כאוכל טבל ואיזה עונש יתחייב?

בנסיבות שמשגיח הכשרות קרא שם וקבע מקום אך הבעלים של היבול סירב להפריש מעשר עני, האם ניתן להתיר היבול באכילה?

האם יכול העני לתבוע מהלקוחות שקנו הפירות או הירקות שיעבירו אליו את מעשר העני או את דמיו?

אם ישנה זהות מלאה בין הדינים של נט"י לחולין ונט"י לתרומה, מדוע גינו חכמי ישראל את הנוטל ידיו לפירות?

מדוע לפי הרמב"ם יש חובת מים שניים דווקא בנט"י לתרומה וכיצד מסביר מרן השו"ע מים שניים לחולין?

היש צורך לשיטת רבינו הרמב"ם ולשיטת למרן השו"ע בניגוב הידיות של הכלי או ניגוב היד שטרם נטהרה?

האם ימתין עד שימצא עני והרי הוא מסתכן בהפסדם של הפרות או בבושה על הכמות המזערית שנותן לעני?

האם יכול לתת לעני שמכיר הלוואה בסכום מוערך לסכום המעשר השנתי וינכה ממנה את ההפרשות השוטפות של מעשר העני?

האם על בעל היבול לזכות לעני באמצעות אחר את מעשר העני שהוא מפריש?

מהי ההגדרה של חצר הקובעת ומחייבת הפרשת תרו"מ לירקות ופירות שנגמרה מלאכתן?

היש נסיבות שהאוכל פירות בגינה יתחייב בתרו"מ למרות שההלכה מתירה עקרונית אכילת עראי בגינות?

האם יתכנו אפשרויות של היתר לאכילת עראי גם בחצר הקובעת למעשר?

היש הבדל בדין תערובת מאכלות אסורות לבין דין תערובת תרומה או חלה שנתערבו עם חולין?

כיצד נפטרים מהמילכוד בשבת, והרי אם תישאל על החלה,לדעת המתירים, עדיין תעמוד בפני הבעיה שהעיסה המקורית חוזרת להיות טבל?

האם בנסיבות כאלה מותר יהיה לאכול מן הלחם ולשייר חלה שיפריש במחשבתו?

האם חייב לחזור ולברך על פדיון מעשר שני למרות שכבר ברך על הפרשת תרומות ומעשרות?

מהי הדרך המומלצת בימים אלו לחילול מעשר שני על טבל ודאי באמצעות פירות מתוקנים או באמצעות כסף?

מה יעשה בפירות מעשר עני אשר עלולים להרקב עד שימצא עני למסור לו פירות המעשר?

באילו נסיבות תשתנה ברכת התמד מ"בורא פרי הגפן" ל"שהכל"?

איזהו תמד הנחשב כטבל ומה הסיבה להבדל בדין הפרשת תרומה להפרשת מעשרות מהתמד?

האם ניתן להפריש מעשר מן שמרי היין על התמד או על השיכר (עראק) שהופק מהן?