שאל השואל ואמר שהוא נדהם לראות איך אנשי האקדמיה מרצים וסטודנטים נאבקים בעוז רב מאוד נגד הקוד האתי ובתמימות ליבו הוא שואל האם מקום שבו מדובר נבונים ומשכילים לא מבינים עד כמה יש צורך לקבוע כללים מה מותר ומה אסור לדבר? שהרי מוות וחיים ביד הלשון, ולא עוד אלא תורת ישראל הביאה לידי תורה מיוחדת של תורת הלשון שגדול הכותבים בה היה החפץ חיים בספרו הנודע, מי האיש החפץ חיים, שמירת הלשון. ואם כן, איך יתכן שאנשים משכילים נאבקים נגד קוד אתי?

שאל השואל, איך יעלה על הדעת שבית משפט עליון שנקרא בג"צ, בית דין גבוה לצדק, במדינה יהודית נותן תוקף והכשר למרכולים שפותחים את העסק שלהם בשבת. איפה מה שנקרא שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית?

שאל השואל ואמר, האם ניתן לראות בתביעתם של שלושה הנערים בחול המועד פסח כמו האירוע של מותם של שני בני אהרון במשכן בימי ניסן שעליהם נאמר בכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף השם. ולמרות שלכאורה יש פער עצום מבדיל בין המקרים. דומה שדווקא התשובה לשאלה הזו היא חיובית. דהיינו, אכן כן, כשמסתלקים לפתע פתאום מצעירי הצאן יש צורך שעם ישראל, כעם ישראל, יעשה חשבון נפש על שום מה דברים כאלה מתרחשים. ואוי ואבוי אם עוברים על סדר היום מבלי לעשות את חשבון הנפש המתבקש.

בעקבות הסערה השבועית על ניסיון החופה עוקפת רבנות בה ניסו זוג להתחתן באופן פרטי ולכפות על בית הדין הרבני לשנות את נוסח הכתובה הקבוע. עונה הרב ד"ר רצון ערוסי לשאלה הקשה, למה הזוג לא יכול לשנות את כתובה איך שירצה? ולמה הגבר צריך לשאת בעול הפרנסה לבד?