דילוג לתוכן העיקרי

יולדת בשבת לפי הרמב״ם: פיקוח נפש, ליווי ונסיעה

מתי הלידה דוחה שבת?

כשהיולדת כורעת ללדת, דינה כחולה שיש בה סכנה ועושים בשבת את הדרוש לה ולוולד. הרמב״ם פוסק שקוראים למיילדת ממקום למקום. הוא מציין גם את תחילת שטף הדם כסימן הלכתי לתחילת הלידה. בגמרא נזכרים ישיבה על המשבר, דם השותת ויורד, והצורך שחברותיה יישאו אותה מחמת הלידה. לפי קריאת הרב רצון ערוסי בדברי המגיד משנה, סימן מובהק אחד שהקדים מספיק כדי לנהוג כדין ספק פיקוח נפש. עיינו במשנה תורה, הלכות שבת ב, יא–יג ובשבת קכט ע״א.

ירידת מים כשלעצמה אינה קובעת בוודאות שהלידה כבר החלה. הרב רצון ערוסי מבחין בין קביעת מועד תחילת הלידה בהלכה לבין דין ספק סכנה. כשיש צורך בבדיקה או בטיפול משום חשש סכנה, הדין נקבע לפי הצורך הזה.

גם יישוב דעתה של היולדת הוא צורך

התלמוד מתיר להדליק נר אפילו ליולדת עיוורת, היודעת שחברתה תראה באור ותוכל לסייע לה. הביטחון שמי שלצידה תוכל לעזור מיישב את דעתה. לפי הרב רצון ערוסי, עיקרון זה חל גם על הגעת דולה כשהיולדת זקוקה לתמיכתה כדי להירגע. הוא מתיר להגיע לבית חולים רחוק יותר אם הקשר עם הצוות שהיא סומכת עליו מרגיע אותה.

״איתובי מיתבא דעתה״

תלמוד בבלי, שבת קכח ע״ב

אילו פעולות מותרות בנסיעה בשבת?

לפי הרב רצון ערוסי אפשר להזמין אמבולנס או מונית, או להשתמש ברכב פרטי, בהתאם לצורך בהבאת היולדת לבית החולים. ההכרעה תלויה במצבה ובחשש לעיכוב. כשיש אפשרות ממשית לפקק, לחסימה או לטעות בדרך, מותר להפעיל יישום ניווט כדי להימנע מעיכוב. כשמכירים את הדרך והיא צפויה להיות פתוחה, אין צורך להפעיל ניווט מכוח היתר הנסיעה.

שלושה, שבעה ושלושים יום

לפי הרמב״ם, בשלושת הימים הראשונים שלאחר הלידה עושים בשבת את הדרוש ליולדת גם אם היא אומרת שאינה צריכה. משלושה ועד שבעה ימים עושים את הדרוש כשהיא אומרת שהיא צריכה או כשאינה אומרת דבר. אם היא אומרת שאינה צריכה, אין מחללים שבת מכוח דין היולדת. משבעה ועד שלושים יום מעמדה הרגיל הוא כחולה שאין בה סכנה, ועושים מלאכה לצורכה על ידי גוי. אם לאחר שבעה ימים מתברר שהיא עדיין בסכנה, פועלים לפי מצבה בפועל כדין כל חולה שיש בו סכנה. עיינו בהלכות שבת ב, יג ובשבת קכט ע״א.

הרמב״ם מזכיר גם חימום ליולדת. בדיון על התקופה שבה ההיתר חל, הרב רצון ערוסי אינו מקבל היתר גורף למדורה במשך שלושים יום. הוא קורא את ההיתר לאור התקופה שבה היולדת נידונה כחולה שיש בה סכנה והצינה מצריכה חימום. גם רחצת הנימול בחמין מתוארת בהלכה לפי הצורך שהיה בזמנם. לפי הרב יוסף קאפח, בהערכת הסכנה בעניין זה מביאים בחשבון את הידע הרפואי ואת דרך הטיפול הנהוגה בפועל. עיינו בהלכות שבת ב, יד–טו.

סיוע בלידה והצלת הוולד

הרמב״ם מבחין בדין הקדום בין מי שאין לה מעמד של גר תושב לבין בת גר תושב. את בת הגר התושב מסייעים ליילד מכוח החובה להחיותו, בלי חילול שבת במסגרת הדין המתואר. הרב רצון ערוסי תולה את הדיון גם בנסיבות המקום ובחשש לאיבה, ומבהיר שבמציאות בתי החולים בימינו מטפלים בכולן. עיינו בהלכות שבת ב, יב ובויקרא כה, לה.

אם היולדת מתה לאחר שהחלה הלידה ויש סיכוי להציל את הוולד, הרמב״ם מחיל את דין ספק פיקוח נפש גם עליו. הרב רצון ערוסי תולה את הסיכוי בנסיבות הרפואיות, בלי לקבוע שבוע היריון אחיד. עיינו בהלכות שבת ב, טו ובערכין ז ע״א–ע״ב.

פיקוח נפש בשבת כולל את מה שנחוץ ליולדת לפי מצבה בפועל. יישוב דעתה ומניעת עיכוב בדרך עשויים להיות חלק מן הטיפול הנדרש.

עיינו במקורות לצד השאלות על ליווי, נסיעה וטיפול ביולדת לאחר הלידה.