לרב, שלום וברכה! לעתים תכופות אני חזן בדיור המוגן: אחוזת בית הכרם בירושלם, סמוך לביתי. אני מקדש עבור ציבור גדול בעוד היום גדול בשעה 7:30 בערב בדיוק בל יעבור, ומיד אנו מיסבים לסעודה (כיון שאין צביון דתי למקום אין מאחרים הסעודה עבור המיעוט הדתי). הוה עובדה ודחקה לי השעה ונזקקתי לקדש עוד בטרם התפללתי מנחה וכ"ש ערבית עם קבלת שבת. קידשתי, וחזרתי להתפלל מנחה של חול וישבתי לסעוד עמהם, בעודי סומך על הקידוש הראשון. לא
רציתי לקדש שוב, לכאורה כנדרש, בגלל הטורח, הזמן, ושהוא דבר התמוה לרבים קצת. אחר מעשה, נקפני לבי שמא היה לי להתפלל ערבית שתיים כפסק מרן (רס"ג, טו) מאחר שס"ס כוונתי היתה להוציא גם את עצמי י"ח קידוש - הוי כאילו קיבלתי השבת (ובלשונו של מארי: "הקידוש שמחיל עליו קדושת השבת" פ"כט אות לב) וגם לא ניתן לכאו' להתנות שלא אקבל השבת בקידוש זה כדרך שיש מתנים לנשים שלא לקבל שבת בהדלקת נרות בשעת הצורך (מ"ב) על פי המנהג (רס"ג, י וכ"פ בלוית חן סי' ו ודלא כמנוחת אהבה ח"א). מה דעת הרב? ושכרו מעל השמים יהיה שבעתים. נהוראי יהב ירושלם