תערובת חלב כליות (אסור) בתבשיל עדשים עם חלב אליה (מותר) - האם מספיק רוב לביטול האיסור?

בדרך כלל מרן בשולחן ערוך פוסק כמו הרמב"ם כל עמדו על זה רבים חתון איש שניתן לומר שהרוב המכריע הוא פוסק כמו הרמבם אפשר אולי לתת ביטוי לזה באופן חשבוני את לומר אפילו 80% הוא פוסק כמו הרמבם אבל יש פעמים שאין לנו פוסי כמו הרמבם מהם דברים שבנקל יכול יכולים לראות שהוא לא פסק כמו הרמבם ומהם שצריך לימוד ועיון כדי לדעת שלא פסק כמו הרמבם במיוחד יש חשיבות גדולה לדעת היכן הוא הקל יותר מהרמבם כדי שהללו אשר הרמבם הוא רבם ומורם לא יקשלו בדבר איסור עם לפי הרמב"ם אסור או לפי מרן מותר. אז כאמור, יש דברים גלויים יותר, יש ג דברים שצריכים עיון גלויים יותר למשל ביחס לכיבוי אש ביום שבת. לדעת מרן זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור עליה באיסור מדרבנן ויש לזה הרבה השלכות להקל. ואילו רבנו אומר אף על פי שהכיבוי שלנו הוא כיבוי שלא לצורך מלאכה אבל חייב עליה כמו רבי יהודה ואז האיסור הוא מן התורה וכאמור יש לזה השלכות מרובות וכן העמידה הדבקנית על הצורך בחליטה לפי הרמבם מה שאין כן לפי מרן ועוד רבים רבים כאלה אז היום ברצוננו להביא דוגמה כיצד לפי מרן יש הלכה שהיא מקה שונה מהרמב"ם אבל זה רק לאחר עיון לא כל אדם יכול לגלות אותה בקלות ויש לזה כמה השלכות למעשה ובכן ההלכה הזו היא מדיני תערובות ובדיני תערובות א אומר רבנו בפרק 15 מהלכות מאכלות אסורות מהלכה א' עד ש מין ומינו מדין תורה חד בתרי בתים. כלומר אם למשל יש לאדם שומנים שוב בדרך כלל משתמש בהם בשביל תבשילים א צ'ונד מה שנקרא הריס וכאלה דברים אבל מה באותו יום היה לו שומן אסור שהוא לא התכוון להשתמש בו לאוכל אלא לצרכים אחרים מותר אבל לא שם לב. יש לו חלב כליות שהוא אסור. זה בקרק. יש לו חלב אליה שהוא שומן המותר. והנה נתערבו שני השומנים האלה, זה בזה, ונמוחו. עכשיו א דין התערוכת הזאת מדין תורה מאחר וזה נקרא מין במינו. אין אפשרות לעמוד על הטעם. לכן מדין תורה חד בתרי בטיל אם ההיתר הוא פי שניים לפחות מן האיסור כמו חלב העליה אם הוא פי שניים חלב כליות אז מדין תורה כל כל התערובת הזו מותרת אלא שחכמים גזרו ואמרו נאחר ואי אפשר לעמוד על הטעם ואין די בדין תורה פי שניים הצריךו פי 60 פי 60 אם יש בחלב העליות העליה פי 60 כנגד חלב הכליות אז הי הכל מוטב ואם לא אסור לעומת זאת אם יש לי מין בשאינו מינו למשל חלב כליות בעדשים בשועית זה נקרא מין בשאנו מינו הדין אומר הרמבם מין בשאנו מינה לפי דין תורה בנותן טעם נותנים לגוי לטעום. אם הוא אומר שיש טעם שומן אז אסור. אם לא זה מותר. אלא שהרמב"ם אומר שמדין תורה אם יש כזית בחדי אכילת פרס, אם יש בחלב קריות כזית וכמות שלוש ביצים עדשים או שוחית וכצ דברים האלה, אז הטעם הזה הוא אסור מן התורה, לא מדרבנן. פי שניים עדשים מאשר חלב הכליות אלא כזה בכדי חלת פרס שזה יחס של עשירית עד עשירית אז זה אסור מהתורה אבל אם כמות האיסור היא קטנה אין כזה בכדי אכילת פרס אז היה איסור הוא מדרבנן ועד כמה האיסור מדרבנן אומר רבנו עד כדי נתינת טעם בין לכולה בין לחומרה נותנים לגוי לטעום אם הוא אומר שיש טעם שומן אסור אפילו שיש בחדשים בשועי פי 100 בכוונה אני מקצין פי 100 מאשר החלב כליות ואם נניח הוא אומר שאין לזה שום טעם שומן ולא נודע כי באו קרבנה כי השומן הזה כחוש ובכלל לא השפיע ואין בו שום טעם אז ושוב אני מקצין אפילו נניח אין פי 50 עדשים בשועית מאשר החלב זה יהיה מותר כי הולכים אחרי הטעם בין לכולם בין לחומרה מה שאין כן מין במינו מאחר ולא יכולים לעמוד על הטעם מדרבנן לעולם בודקים אם יש פי 60 מטר כנגד האיסור מותר ואם לא אסור עד כאן התשתית של רבנו לעניין מאכלות אסורות כשמתערבים זה בזה ובאופן עקרוני גם השולחן ערוך מסכים לתשתית הזו כפי שמתבאר בסימן צח ביורדעה בשולחן ערוך אה אולם אה מרן אמר דבר מעניין מאוד בשולחן ערוך יורה דעה אה סימן צח סעיף ב' הוא אמר שאם נניח חלב תליות שהוא כאמור אסור באיסור כרב התערבב עם חלב עליה שזה מינו רק החלב עלייה הוא מותר הוא מעדן למי שרגיל בו ורוצה אותו ונמוח אז אמרנו מחר וזה מין במינו חד בתרב בתלמידים תורה רק מדרבנן פי 60 אז הוא אומר אם נשפח חלק מן התערובת עוד לפני שעמדנו הערכנו אם יש פי 60 חלב עליה כנגד חלב כליות ועכשיו כבר אין לנו יכולת לאמוד כי חלב חלק מהתערובת נשפח אומר מרן שואלים אם באמת ידוע היה לבעלים שהיה בעליה פי שניים מחלב הקליות מאחר ועברנו את המסוכה של איסור תורה זה כבר לא אסור מהתורה אלא מדרבנן עכשיו הספק הוא לגבי ה-60 ספק הדרבנן לכולה הוא מותר הרמב"ם מסכים או יכול להסכים עם ההלכה הזו שכתב אותה מרן. המשיך מרן ואמר אם מין בשאנו מינו חלב כליות נפל לתוך עדשים לתוך שועית זה נקרא מין בשאנו מנו ונתבשל נתבשל יחד ועכשיו נשפך חלק מהתערובה ונזכרו שהחלב הוא אסור הוא לא מהחלב המותר לא היה שם חלב מותר בתוך התבשיל, רק החלב האסור. אומר מרן אסור. לא אומרים אם היה פי רוב כי מין שאינו מינו לא הולכים אחרי רוב אלא אחרי ניתעם. ולכן אומר מרן אסור. גם להלכה הזו הרמבם מסכים כמה נפשך. אם היה כזית בכדי אכילת פרס חלב כליות בעדשים בשועית זה איסור תורה. כדאורייתא לחומרה גם אם לא היה כזית בכדי אכילת פרס סוף סוף מאחר ויש נתינת טעם איך נתיר אם יבוא אדם יגידה איך אני טועם טעם שומן בעריס הזה בצ'ונט הזה אז זה דבר שסופר את ההתר המעשי ולכן הרמבם מסכים עם האיסור של מרן בעניין הזה אלא שמרן הוסיף עוד הלכה מעניינת מרתקת מאוד והוא אמר אם היה בתשון שני סוגי שומנים בטעות שמו שומן של עליה שהוא קשה למעדרין ושמו חלב כליות שהוא אסור בכרת לא ידעו פשוט רק אחר מכן ידעו ובשלוט הצ'ונט עם השומרים האלה עכשיו נשפח חלק מהתערובת ונזכרו שיש בתוך זה חלב כליות מאחרב כליות והשומן שלעדשים זה נקרא מין שאינו מינו היינו צריכים לאסור אבל מרן בא ואומר לו, רואים את שאינו מינו, כאילו אינו, שמים אותו בצד, מתעלמים ממנו ואז תוקפים חזית חלב כליות עם חלב עליה והועיל וחלב עליה הוא מין במינו עם החלב קליות ומדין תורה אחת בדרי בטיל ואם ידוע לנו שהיה רוב חלב אליה גמרנו אפשר להתיר את כל התערובת מאחר ומעל לפי שניים זה רק צפקדרבנן ומהם עדשים מה עם אלה הרי זה מנשאנו מינו רואים אותם כאילו אינם ההלכה הזאת זכתה לביקורת מהרבה הרבה כיוונים מי שרוצה יוכל לראות בצורה תמציתית בערוך השולחן בסימן צח בסעיף טו בסעיף לו וכל אלה זכתה לביקורת קשה מאוד מבחינת ההיגיון הפנימי שלה אבל מה עם רבנו יסכים עם ההלכה הזאת או לא יסכין מההלכה הזאת ובכן הרמבם בפרק טו מהלכות א מאכלות אסורות הלכה כב אמר מין במינו ודבר אחר שנתערבו כגון כדי רש היה בחלב אליה וגריסים ונפל לתוכה חלב כליות בדיוק מה שאמרנו כעת ונמחה הכל ונעשה גוף אחד רואין את חלב העליה ואת הגריסין כאילו הם גוף אחד ומשערין חלב הקליות בגריזין ובעליה. אם היה אחד מ-60 מותר שהרי היה אפשר לעמוד על הטעם. רבנו לא מדבר על נשפח מהתערובה אבל הוא אומר דבר מאוד פשוט. הוא אומר א אם נתערבו שני השומנים האלה בתוך העדשים הגריסין כל אלה אז באים אומרים חלב עליה זה דבר מותר. גריסין עדשים שעית הם דברים המותרים. אלה עושים קואליציה ביחד. אם יש לפי 60 נגד החלב כליות שהוא הדבר האסור מותר כי כבר אי אפשר לעמוד על הטעם מחרב חרב העליה מנטרל את טעם החלב כליות ואתה לא יכול לדעת כשאתה תואם שומן בגריסין אתה לא יכול לדעת אם זה שומן של חלב או שומן של חלב כליות חלב חלב אליה או שומן חלב כליות מחר והגורם של הטעם מנוטרל הולכים אחרי 60 אבל רבנו לא גילה את דעתו מה יקרה אם נשפחת מן התערוב ואין אנו יודעים אם היה פי 60 או לא. מרן המץ לו את השיטה של הרשבה שהרשב בתורת הבית אמר רואים את השאנו מינו כאילו לא קיים ואז מבטלים ברוב ובזה נגמר אבל רבנו לא יסכים לכך למה נכון שאי אפשר לעמוד על הטעם אבל סוף סוף חלב כליות בגריסין כזית בכדי אכילת פרס זה דאורייתא הוא לא יכול להתגל על הדאורייתא הזה איך אפשר להתגבר על הדאורייתא הזה ולכן אי אפשר לבוא להגיד אם יש פי שניים חלב עליה מהחלף כליות רואים שאין מי לא קיים אלא הרמבם יאמר אם אין כזית בכדי אכילת פרס ונלמהתערובת ואיןנו יודעים אם יש 60 מאחר וביתרה יש לנו ספק אם יש 60 זה ספקת דרבנן מותר אבל עד כזית בכדי אכילת פר זה דאורייתא ואי אפשר בספק דאוריתא להקל אלא להחמיר הנה ככן אתם רואים כי יש הלכה שלפי רבנו לאחר העיון המדוקדק איננה תואמת את הכולה של מרן וכך באמת לאחר כל כך הרבה מאמצים מגיע למסקנה ערוך השולחן בסימן לזצ"ח ואומר ולכן נראה לענו דעתי להלכה למען דלא סביר ליסור נהפך להיות התרטעם כעיקר דאורייתא אי אפשר להתיר בחיי גבנה כלומר דוחה את ההיתר של מרן שבא ואומר רואים את שאינו מנו כאילו לא קיים די לנו ברוב של החלב עליה כ נגד חלב כליות ומתיר לא אלא עדיין מסתכלים אם יש טעם כעיקר דהיינו כזית בכדי חלת פרס אם היה דבר כזה אוסרים כספי כדאורייתא לחומרה אבל אם לא היה כזה בחז אכילת פרס רק הספק הוא ב60 כי בין כך כבר אי אפשר לעמוד על טעמו במקרה הזה ספקד רבנן וכולה רבי ח