קבלן שמעל בכספי לקוחותיו, האם די בעונש גופני או חייב בפיצוי כספי של מלא חובותיו?

מה היא עמדת ההלכה לגבי ההסדר שנעשה עם המנכל של חבציבה אשר מעל בעשרות מיליונים ובסופו של דבר נגזרו עליו מספר שנות מעשר ולשלם חוב לשלם 8 מיליון במקום 80 מיליון ובכן אין צל של ספק שעמדת ההלכה שונה לחלוטין כרחוק נזרח ממערב מעמדתו של המשפט הכללי בעניינים אלו. כידוע בהלכה יש הרבה הרבה עבירות שהתורה גוזרת על העבריין עונשים גופניים. מלכות או אפילו מיתות בית דין אבל ראו זה פלא בעבירות הרכושיות כמו גניבה וגזל אין עונש גופני אל העונש הוא כספי והכל הולך לנפגעים הנה נעיין בשני בשני סוגי חברות רכושיות גניבה או גזלה בגניבה זהו איסור לו לא תגנוב שלא לגנוב ממון אבל מה דין הגנב אומר רבנו שנצטוינו בדין הגונב שנגבא ממנו תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמישה במידה והוא גנב צאן או בקר וטבח או מחר אז הקנס הכספי שלו הוא פי ארבע ארבעה וחמישה או נהרגהו אם בא במחתרת כי אז הוא בא גם להרוג או נמקרהו במידה ואין לו מה לשלם נמכור אותו לעבד כדי שישלם את מה שהוא גנב כללו של דבר כל עונשי הגנב כפי שבאר הכתוב ואומר רבנו ואין לוקין עליו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חיו אותו תורה לשלם. כלומר המדיניות של התורה היא שבעבירה רכושית כמו גניבה יש עונש. כפל. הוא לא משלם קרן בלבד. הוא משלם כפל לנגנב. אבל לא עונש גופני. כי יש לנו כלל אין אדם לוקה ומשלם. אין דבר כזה שאדם גם יקבל עונש גופני וגם ישלם. אז התורה העדיפה את העונש הכספי ולא הגופני כדי שירגיש מה זה גניבה וכדי שיתקן משהו מןמשהו כלפי הנפגעים, כלפי הנגנבים. הנה יש לציין ילד קטן שגונב הוא איננו חייב לשלם כסף כי אין לו מה לשלם והוא עדיין לא לא בר עונשין ולא בר חיוב על זה שאין לו כסף וגם אין לו ממה לשלם וגם הוא לא בר חיוב על זה אומר רבנו בפרק ראשון מלכות גנבה ראוי לבית דין להכות את הקטנים על הגניבה כפי כוח קטן כדי שלא יהיו רגילים בה. כלומר, וכן הם הזיקו שאר נזקין. כלומר, העונש הגופני הוא עונש הרטעתי. הוא לא בא לפצות את העניין של הגניבה, אבל הם מתי עושים את העונש ההרטעתי? במקום שאין אפשרות פיצוי. יש מקריות סמנ כלל והוא העבד. עבד קנעני. כל מה שקנה עבד קנה רבו. אז אם הוא גנב אין לו מה לשלם אבל זה חוב נזכף שאם א פעם ישתחרר הוא יצטרך לשלם אז כיוון שזה חוב נזכף שאם ישתחרר הוא ישלם וזה לא בטוח שהוא ישתחרר יכול להיות שכן יכול להיות שלא מכין את העבדים שגנבו או הזיקו מכה רבה כדי שלא שלא יהיו ידע משולחת להזיק אז כיוון שאצלהם ה לעבדים לא בטוח שישלמו כי זה לא תלוי אם הם השתחררו או לא השתחררו אז מכין אותם כדי להרטיע כי אחרת העולם הוא הפקר אבל היהודי בוגר שגונב תאמור הוא חייב לשלם את הגניבה ופי שתיים ואם יש מצב של כף של ארבעה וחמישה משלם ארבעה וחמישה להוציא מקרים שבהם למשל אדם גונב שבת. אז אמרו חכמים, אם הגניבה ועיסור השבת באים כאחד, כגון הוא היה מגרר, גורר את הגנבה, גורר אותה והוציא אותה מרשות לרשות. אז ההוצאה מרשות לרשות היא אקט גנבה ועקת המלאכה בשבת, אז הוא פטור מן התשלום כי הוא חייב מיתה בגלל חילול שבת. אבל אם לא היה מגרר, אלא כגון הוא הגביע את הארנק ועדיין הוא ברשותו. של הנגנב. באותו רגע הוא כבר עבר על הגניבה ועדיין לא עבר על איסור שבת עד שיוציא את זה מרשות לרשות. הועיל בעבירת הגניבה קדמה לעבירה הדתית של חילול שבת. חייב לשלם אף על פי שהתחייב מיתה. הועיל והם לא באו ביחד. ברגע שהמדינה עושה את עבירת הגניבה גם לפלילית וגם לאזרחית, היא מסנדלת את עצמה. כי אז יוצרת מצב שאין אדם גם נענש גופנית וגם משלם. ועוד שההלכה דווקא בזה איננה מטילה עונש גופני כדי שהעונש הרכושי הוא אשר תקיים ואפילו בתוריו חוב זקוף. נתאר לעצמנו שאין לו כעת ממה לשלם. יפסק פסק דין שהוא חייב לשלם וזה ירדוף אותו כל חייו. הנה למשל נתן דוג היום יש מה שנקרא מעצר בית. מעצר בית יש לו לנעצר אזיק אלקטרוני שהוא שם על ידו. אם הוא יוצא מחוץ לקילומטראז' שניתן לו ואשר תוכנת בעזיק, מיד המשטרה יודעת ומיד היא באה לעצור אותו. ולכן אם אם למשל המרחב הוא רק הבית ולא מעבר לבית, זה מה שמתוכנת זיק האלקטרוני מן הרגע שהוא עוזר את הבית מיד הוא בא ונעצר יתנו לו לאותו מנכל מועל אשר גנב מיליונים מעצר בית א' שהמדינה לא תשלם את מאכלו ומשקהו במשך השנים שהוא נמצא בבית הסוהר ולא יצטרכו לבזבז לשלם עבור סוהרים בשבילו אלא יאכיל וישקה את עצמו בביתו ויתלפן וישלח אימיילים כמה שהוא רוצה בשביל לקנות ניות והשקאות והכל כדי לפרוע את הכספים שהוא שלהם שהוא גנב ואפילו פי שניים צריך להיות ולא רק הקרן זאת צריכה להיות המדיניות לא הפוך מזה הנה כיוצא בדבר גם גזלה שלא לגזול אומר רבנו כל הגוזלת חברו שווה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול ואין לו כין עליו זה שהרי הכתוב מתקו לעשה כי התורה אמרה והשיב את הגזלה זה מצ עשה. כלומר, בכוונה התורה כאן לא נותנת עונש גופני כדי לדרבן את הגזלן להשיב את הגזלה. זה הדבר היותר חשוב. א' שהרגיש שהוא שעובד לדבר הזה, שנית שהנגזל יבוא על פיצו. והנה עובדה אדם שאין לו מה לשנה מהגניבה, מוכרים אותו לעבד עברי כדי ש שהכסף שנתקבל עבור עבודתו זה מעין משכורת. גולמת לשש שנים אז המשכורת הזו עוברת ישר לנפגעים לנגנבים זוהי מדיניות בריאה זוהי חוכמת חיים זוהי תורת קודש ואסיים ואומר בעוונותינו המרובים החשיבה הזו של המשפט הכללי שהיא לא נהנית מתורת קודש מחוכמת קודש היא רודפת אותנו בהרבה דברים הנה למשל בעל חייב מזונות לאשתו הדין הוא שאם הוא לא תן מזונות לאשתו והיא לוקחת הלוואות בשביל המזונות בשביל קיומה הוא חייב לשלם את ההלוואות כיוון שהרי צריכה להתפרנס והנה רבותיי יש בעלים אשר נעלמים ולא רוצים לשלם מזונות ונצבר עוד אלפים ואלפים ואלפים מה עושים עורכי דין הם מוציאים פקודת מעצר מן הרגע שמתגלה מקומו ועוצרים אותו אזי יש בעלים משומרים את הכסף כדי לא להיות בית סוהר. יש בעלים שהולכים בית סוהר כי הם יודעים שאם הוא היה בבית הסוהר, כל הפקודת מעצר שיצאה על נפח כזה של חוב, ברגע שהוא גמר את המעצר, נמחק החוב. נמחק החוב. איזה היגיון יש בדבר הזה. איזה היגיון יש בדבר הזה. לא היגיון ולא הגינות. אז באו האורכי דין התחקמו במידה מסוימת כדי להציל משהו מנעקמות מנעקמימות הזו ואז הם מפצלים את החוב לחתיכות חתיכות ומוציאים פקודת מעצר על סכום כזה וכזה ואז אם הוא הולך לפקודת מעצר אז רק רק אותו סכום הולך לאיבוד השאר לו ועוד פקודת מעצר ועוד פקודת מעצר אבל כל העניין הזה לא מתנהל כהלכה אלא כאמור זהו חוב שיצטרך לפרוע אותו וירדוף אותו כל חייו אני מכיר גנב אשר נכנס לבתי סוהר למעלה מ-10 פעמים. הוא ידע בדיוק מה עונשו והוא ידע את על השליש וכל הזמן הלך גמר ניקו לו את החוב ועוד פעם גנב ועוד פעם גנב וזה בשבילו חלק בחוץ עם גנבות חלק בפנים כדי שירצה את החוב וכבר ידע את הדין עד ששופט אחד זעק זעקה גדולה ומרבה ואמר למה הפרקליטות לא מגלה לשופטים את מספר התיקים שיש לו זה הפך להיות אצלו שיטה ואז הוא נתן לו את את מקסימום העונש ועדיין ועדיין צריך לתקן את החוקים החוקים לא נכונים לסיכום לסיכום הדבר ברור שאם היה זה בדין תורה היו מחייבים אותו לעבוד בשביל לפרוע את הכסף משעבדים כל נכס שיש לו ושיהיה לו כל ימי חייו עד שיפרע את כל החוב היו נותנים לו מעקב שלא לברוח רק בשביל לגרום לכך שיעבוד ישלם את את הכסף. אדרבה, אם הוא כזה מוכשר שיכול להרים חברה כזו במהירות הבזק, ילך ויעשה לו עוד 1000 דברים בכשרות ויתפרס לו בכבוד ופרע את החובות. זו הדרך העולה בתאל. רבי חנין בנגש