מי שקידש בליל שבת ולא סעד, האם חייב לקדש למחרת טרם סעודת השבת?

שואל ואמר מעשה בליל שבת שהוא קדש ובנה ואתו שמעו את הקידוש ויש לו בת בוגרת שחייבת במצוות שגם כן שמעה את הקידוש ואפילו טעמה מין הקידוש דעקה בגלל שהייתה מאוד עייפה נרדמה עד למחורת בבוקר ולא סעדה האם למחרת בבוקר צריכה היא לחזור על הקידוש לפי הכלל שאין קידוש אלא במקום סעודה או שכבר יצאה ידי חובתה לפי מרן השולחן ערוך היא צריכה לחזור או לקדש נראים הדברים שלפי ההסברים של מורי בשיטת רבנו של אין קידוש במקום סעודה היא איננה צריכה לחזור ולקדש. ואתה נסביר את הדברים. הדבר פשוט שאם אדם לא קידש בלילה יש לו תשלומים לקדש כל היום. זו הלכה שנפסקה גם ברמב"ם, גם בשולחן ערוך. דהיינו אם למשל האדם בליל שבת נטרד ולא קידש הרי ביום שבת לא יקדש כמו קידוש של יום שבת דהיינו רק בורא פרי הגפן אלא יאמר את הקידוש כולו אשר כצינו מצותיו ורצה בנו ונחילנו נאמר בשולחן ערוך שלא יאמר וככה מגיד משנה אומר שלא יאמר ויכולו כי זה כבר לא רלוונטי זה יותר רלוונטי לליל שבת ולא ליום שבת אבל בין כך ובין כך עיקרו של הקידוש זה בורא פרי הגפן ומקדש השבת ברכה התחלה עם ברוך הוא מסיים בברוך זה עיקרו של הקידוש אז כאמור מי שלא קידש בליל שבת יש לו תשלומים כל היום כולו אבל כאן כאמור האדם קידש בליל שבת אלא שהוא לא אכל סמוך לקידוש ויש לנו כלל אין קידוש אלא במקום סעודה ורוב המפרשים, רוב הפוסקים אומרים מה זה אין קידוש אלא מקום סעודה שצריך האדם לקדש היכן שהוא סועד אוך שהוא סועד אבל אם הוא מקדש מבלי לשעוד אחרי הקידוש לדעתם לא יצא ידי חובה והנה מרן השולחן ערוך כותב באור החיים סימן רעג סעיף ג' אם קידש ולא סעד אף ידי קידוש לא יצא ומטבע הדברים כמובן שיצטרך לאחר מכן בהזדמנות הראשונה שיש לו לחזור ולקדש ולסעוד אומנעם הגאונים בסעיף ה כתוב כתבו הגאונים הד אין קידוש אלא במקום סעודה אפילו דבר מועט או שתה כ** יין שחייב עליו ברכה. כלומר, מה היא ההגדרה של סעודה? אם אכל נניח כזית פת סמוך לקידוש, גמרנו כבר יצא ידי חובת הקידוש וזה נקרא במקום סעודה או שתה כ** יין שחייב על ברכה, כלומר רביעית יין. אז רביעית יין התייחסו אליה כאילו סעודה. שיש משהו ביין מן הסעידה אז אומרים גם זה נחשב כאילו סעד אבל אם לא זה ולא זה רק טעימה בעלמה אז לשיטתם יש צורך לחזור או לקדש אז וזהו באמת הפסק של מרן ואחרונים שהולכים בעקבותיו לעומת זאת מורי בפרק 29 ללכות שבת ההלכה ח שרבנו אומר שם אין קידוש אלא במקום סעודה ואמר רבנו כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש בזווית זו אוכל בזווית שנייה ולמה מקדשים בבית הכנסת לפני האורחין שאוכלים ושותים שם. כלומר, רבנו מסביר, אין קידוש אלא מקום סעודה שלא יקדש בבית זה מבלי לאכול וילך ויאכל בבית אחר. למשל, ניתן דוגמה, נניח שאנחנו רוצים לתארח אצל בית חתן. אז אנחנו מגיעים לביתנו עושים קידוש בבית ואחר כך אנחנו נעים לבית החתן כדי לשעוד איתם. אז נאמר לא יקדש בבית זה וכל בית אחר אלא נלך היכן שאנחנו סועדים ונקדש שם וזה מוסכם על דעת כולם אלא שמור יצא לחדש ואומר כך הנמלה כשאדם מקדש בביתו ולא עושה כלום והוא הולך לשעוד מקום אחר על זה נאמר אין קידוש למקום סעודה אבל אם למשל קידשנו בביתנו ואכלנו ג'עלה ועכשיו אנחנו הולכים לסעוד בבית החתנים כי אנחנו יודעים שעד שהתארגנו שם וכולי ועד שגיעו בתם תהיה רחוק יגיע הזמן אזי אומר מורי מה שקידשנו בבית ואכלנו ג'עלה זה מצוין כי אסור לאכול ג'עלה בלי לקדש, אסור לטעום בלי לקדש. עכשיו שנעכרנו ללכת למקום אחר וסעדנו, אז אנחנו חייבים לקדש בגלל ששם מקום הסעודה. והוא אומר שככה אפשר לכתחילה לעשות. כלומר שכאילו יש כאן שני קידושים. קידוש זמני שאני מקדש בביתי בשביל להטיר לי את התעימה וזה מותר וכך צריך להיות. כך הוא אומר. ואחר כך הקידוש העיקרי הכן שאני סועד. ובמקום אחר באותה הלכה א בעמוד תר בעמודה ימנית למטה אומר מורי וסיים בדברי רבנו סעדיה הגאון והוא ציטת מדבריו מסדרו של רבנו סעדיה הגאון עמוד קיד וזה לשונו של רבנו סעדיה הגאון ואם יש יין לציבור בבית הכנסת בליל שבת מברך עליו השור ברי הגפן ואחר כך קידושום אוך שילך כל אחד לביתו אף על פי שכבר קידש בית הכנסת חייב לקדש ביתו ויאמר תחילה ויכולו כושת הפסוקים ואם יש לו יין יברך בורא פרי הגפן ויקדש קידוש היום כמו שכתבתי ואם אין לו יין נותן לידיו ומקדש על שני קקרות ויכולו והמוציא ואשר כדשנו וחייב לאכול בליל שבת פת ואפילו כזית ואם לו אינו מותר לו לקדש. ואז מורי כותב בסוגריים רובעות, רבנו סעד הגאון הבין אין קידוש אלא מקום סעודה כפי שהבינו כל הראשונים דהיינו אין דבר כזה לקדש רק בשביל ג'עלה רק בשביל להתיר את הטעימה. ואם כן עכשיו יוצא איפה שלפי מורי מותר לקדש בשביל להטיר את הטעימה. וכשהוא הולך למקום סעודה יחזור ויקדש. לפי הדברים האלה נחזור ונבדוק את המעשה שנשאלנו. הרי היא ישבה והתכוונה לסעוד יחד עם כל בני הבית וקידשה במקום סעודה והתכוונה לסעוד. אלא שטעמה מיין של קידוש נטרדה, נאנסה ונרדמה. ולמחרת את ואז נזכרה והזכירה שהיא בעצם עוד לא אכלה לאחר הקידוש. האם זה נחשב כמשנה מקום וצריכה לחזור ולקדש בשביל ה הסעודה שהרי היא לא סעדה או שמה הועיל והקידשה במקום סעודה והתכוונה לסעוד וטעמה אלא שהיה הפסק בין הקידוש לבין הסעודה זמן רב ואפילו על ידי שינה. האם היא צריכה לחזור ולקדש? עלינו לזכור שהרמה אמר שאין קידוש ומקום סעודה שצריך לקדש סמוך לקידוש לאלתר. והערה הזו של הרמה גרמה לפני 200 שנה בתימן. וכאלה לערער על הג'עלה בטענה זה לא סמוך לקידוש הסעודה לא סמוכה לקידוש ועל זה יצא מחריץ להגן ולומר לא קודם כל מי אמר שצריך להיות מידית ב מי אמר שהגעל זה לא חלק מהסעודה בין כך ובין כך אם נאמר באמת שהסעודה לא צריכה להיות מידית אז מי אמר שאם אדם קידש מתוך כוונה לצאת ועשה הפסק בין ה קידוש לסעודה שאכן באמת צריך לחזור ולקדש ודינו כמי שלא קידש ודינו כאילו שהקידוש שהוא שמע לא יצא ידי חובה זהו דבר שצריך בו עיון גדול לשיטת מורי בשיטת רבנו לפי שיטת הפוסקים כבר אמרתי אבל לפי שיטת מורי ושיטת רבנו נראים הדברים כיוון שהוא לא נעכר למקום אחר לא היה כאן שינוי מקום והיא נמצאת בביתה אז נראים הדברים שהיא לא צריכה לחזור על הקידוש במיוחד יש לחזק את הדבר הזה שלפי שיטת מורי ושיטת רבנו אינה צריכה לחזור על הקידוש שכידוע יש בעיה כיצד הנשים יוצאות ידי חובה בקידוש לגברים שערי הגברים כבר יצאו חובה בקידוש של בית הכנסת דהיינו בתפילה והקידוש בבית הוא דרבנן והן הרי לא התפללו אז לא קידשו בחובת הקידוש שלהם מדאורייתא ואיך דרבנן מוציא דאורייתא ועל זה נחלקו הפוסקים ואמרו שהקידוש שאומרים בתפילה לא הקידוש בית כנסת אלא בתפילת לחש שאומרים ברכת קדוש ת השבת זה לא גדר של קידוש זה גדר של תפילה ולכן חובת הקידוש הייתה ונשארה מדאורייתא על האיש בבית למרות שהתפלל בבית הכנסת לכן דאורייתא מוציא דאורייתא אבל מורי חולק על הדבר הזה ואומר לו חובת קדושת היום מי אני אומר מקדש השבת בתפילת לחש מ לי בזמן הק קידוש זה אותה קדושת השבת, קדושת הזמן שנקרא שבת, מקדש השבת, אלא שיש חובה מדרבנן לקדש על כ**. לקדש על כ**. ואם כן, אז אה ה החובה הזו לקדש על כ** מדרבנן היא חובה משותפת לכולם. זה לא הבדל בין אם זה אה איש, בין אם זה אישה. לפי זה לכאורה אנו רואים שהעובדה שהאדם מקדש את השבת, ברוך אתה השם מקדש את השבת, יצא ידי חובה מדין תורה, אלא מה שיש לו חובה לקדש על ה***. והרי אותה בת שמעה את הקידוש והתכוונה לצאת, קידשה את השבת ויצאה ידי חובה דאורייתא. וטעמה מכוס יין של הקידוש אף על פי שהתאימה אין החובה אבל לא משנה הרי שגם עשתה את חובת הדרבנן נשאל לנו רק בעיית ההפסק בזמן ולכן לענות דעתנו אין צריך לחזור לקדש וודאי וודאי שלפי מורי בשדת רבנו לכאורה נגיע לדין שיש כאן ספק ברכות שלא כדאי לחזור ולקדש רבי חניה בן הקדוש ماד