היכן מדליק נר חנוכה השוכר חדר במלון, והאם יכול להשתתף בהדלקה משותפת?
בחנוכת משה כתב ששוכר חדר בבית מלון בחנוכה יכול להשתתף בפרוטה בשמן מההדלקה המרכזית במלון. מדוע יכול להשתתף הרי רבנו כתב זאת לגבי אורח ולא לגבי שוכר שהוא לכאורה כשוכר דירה?
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה מפני שאף הן היו באותו הנס. מדוע, אם כן, לא יתחייבו גם בהלל השלם שנקבע באותם ימים? השאלה מתחדדת מפני שההלל הוא גם חובת היחיד, ואפשר להשלימו במשך היום. הבירור בשיעור עובר דרך לשון הרמב״ם, מסגרת התפילה ודיני הקירוי, ומבחין בין השתתפות בנס לבין הגדרת החיוב המסוים.
🎧 האזינו לבירור ההבדל בין שתי מצוות החנוכה — ולדרך שבה לשון ההלכה ודיני הקירוי מבררים את גדר החיוב.
אישה חייבת בהדלקת נרות חנוכה, אך לפי ההכרעה הננקטת בשיעור זה היא פטורה מגמירת ההלל. אם תרצה לקרוא את ההלל בהתנדבות, רשאית היא לעשות כן, אבל בלי ברכה. אין להסיק מעצם החיוב בהדלקת הנרות שחכמים חייבו אותה גם בהלל.
הרמב״ם מתאר בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג את תקנת שמונת הימים כימי שמחה והלל, ואת הדלקת הנרות בכל לילה. בהלכה ג נזכרים ימי החג ואיסור ההספד והתענית, ובהלכה ה נאמר שבכל יום גומרים את ההלל בברכה, בין יחיד ובין ציבור. לכאורה שתי המצוות נתקנו יחד בעקבות הנסים והנפלאות.
בהלכה ד נקשר חיוב ההדלקה לחיוב בקריאת המגילה, ובהלכות מגילה פרק א הלכה א נכללות נשים בחיוב הקריאה. מכאן חיובן בנר חנוכה, אף שזו מצווה שזמנה קבוע. מאחר שאף הן היו באותו הנס, מתבקשת השאלה מדוע לא תחול עליהן גם חובת ההלל שנקבעה עם ההדלקה.
יש חיזוק לשאלה מכך שההלל אינו נאמר רק בציבור: מי שלא התפלל עם הציבור, ואפילו מי שהתפלל אך נאנס ולא אמר הלל, חייב להשלימו במשך היום בברכה. זהו חיוב אישי. כך בימים שגומרים בהם את ההלל, ולא רק בחנוכה.
אולם יש להבחין בין האפשרות להשלים את החיוב לבין הדרך שבה נתקן לכתחילה. להבנתי בלשון הרמב״ם, ההדגשה בין יחיד ובין ציבור מורה שההלל נתקן כחלק מן התפילה. בתפילה קיימים גדרים של תפילת יחיד ותפילת ציבור; אין זה דומה לכל מצווה אחרת שמקיימים בנוכחות רבים.
לכן היחיד אומר את ההלל עם תפילתו. גם אם נאנס וההלל הופרד ממנה, חובתו אינה פוקעת והוא משלימו במשך היום. היכולת הזאת אינה הופכת את התקנה מלכתחילה למצווה שאין לה קשר למסגרת התפילה.
בשיטת הרמב״ם הננקטת כאן, אישה חייבת להתפלל פעם אחת ביום לפי צחות לשונה, ואינה מחויבת בזמני התפילות ובנוסחן שקבעו חכמים באותה מתכונת. היא גם אינה נכללת בגדר הציבור לעניין תפילת הציבור. מאחר שההלל נתקן לכתחילה כחלק מן התפילה, מכאן אנו מבארים את פטורה.
זהו ביאור בגדר התקנה, ולא טענה שאין לאישה חלק בנס. חיובה בהדלקת הנרות עומד במקומו, ואילו גמירת ההלל נבחנת לפי האופן שבו חייבו בה חכמים.
בסוף פרק ג, בהלכה יד, נאמר שאם המקרא את ההלל הוא קטן, עבד או אישה, השומעים עונים אחריהם את מה שהם אומרים. בהלל בקירוי רגיל המקרא אומר פסוק והציבור עונה הללויה. במקרה המתואר אין הם יוצאים בקירוי בלבד, אלא חוזרים על הפסוק מילה במילה.
כך גם אם אישה יודעת לקרוא היטב והגברים אינם יודעים: היא יכולה לקרוא להם את הפסוק כדי שיחזרו עליו, אך אינה מוציאה אותם ידי חובה בקירוי. ההלכה מופיעה בדיני ההלל החלים על הימים שבהם גומרים אותו, ובכללם חנוכה. מכאן אנו רואים שלפי הרמב״ם אינה חייבת באותו חיוב שמכוחו מוציאים את הציבור.
מי שפטורה רשאית לקיים את המצווה בהתנדבות. אולם לפי שיטת הרמב״ם המובאת כאן, אין לברך על מצוות שהאישה פטורה מהן: אין לומר וציוונו על חיוב שלא הוטל עליה. לכן אפשר לגמור את ההלל מרצונה, אך אין לברך עליו.
נוסף לביאור שבמסגרת התפילה, הוצע בשיעור טעם להבחנה: נרות חנוכה הם זכר לנס השמן, ואמירת ההלל היא הודאה על הניצחון בשדה הקרב. על רקע האמירה שאין דרכה של אישה לעשות מלחמה, נתבאר מדוע חיוב זה לא הוטל עליה. יש לראות בטעם זה חלק מן הביאור שנאמר כאן, ולא תחליף לבירור ההלכתי בלשון הרמב״ם.
בחזון עובדיה הובא דיון רחב המגיע אף הוא למסקנת הפטור, ונזכרו פוסקים נוספים שהורו כך, אף שיש דעות אחרות. הטעמים אינם בהכרח זהים: חלק מן הביאור בשיעור נשען על הדברים שהובאו שם, וחלקו נוסף מתוך העיון בלשון ההלכה.
מסקנת הדברים: חיוב נשים בנר חנוכה אינו מחייב בהכרח גם בגמירת ההלל. לפי ההכרעה והביאור בשיעור, נשים פטורות מהלל החובה, ורשאיות לקרוא אותו בהתנדבות בלי ברכה. חובת היחיד להשלימו במשך היום אינה מבטלת את גדר תקנתו לכתחילה כחלק מן התפילה, ודיני הקירוי מחזקים את ההבחנה הזאת בשיטת הרמב״ם.
האם חיוב נשים בנרות חנוכה מחייב אותן גם בהלל השלם?
לפי ההכרעה בשיעור לא. נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, אך גמירת ההלל היא חיוב שגדרו נבחן בפני עצמו. העובדה ששתי המצוות נתקנו בעקבות הנס אינה מוכיחה שהחיוב זהה.
האם אישה רשאית לגמור את ההלל בהתנדבות?
כן. היא רשאית לקרוא את ההלל מרצונה. לפי השיטה הננקטת כאן היא עושה זאת בלי ברכה, מפני שלא נצטוותה בחיוב זה.
מדוע האפשרות לומר הלל ביחידות אינה מכריעה שנשים חייבות בו?
מפני שיש להבחין בין חובת היחיד להשלים את ההלל לבין מסגרת התקנה לכתחילה. לפי הביאור בשיעור, ההלל נתקן כחלק מן התפילה. גם כשנאנס היחיד ואומרו בנפרד בהמשך היום, אין זה מבטל את גדר התקנה המקורי.
מה מלמדים דיני הקירוי על חיוב אישה בהלל?
ברמב״ם נאמר שאם אישה מקריאה את ההלל, השומעים חוזרים אחריה על הפסוקים עצמם, ולא יוצאים ידי חובה באמצעות עניית הללויה כבקירוי הרגיל. מכאן נלמד בשיעור שאינה חייבת בחיוב שמכוחו מוציאים את הציבור, גם בחנוכה.
מה יעשה מי שהתפלל ולא אמר הלל מחמת אונס?
בימים שבהם חייבים לגמור את ההלל, הוא משלימו במשך היום בברכה. החיוב אינו פוקע מפני שלא אמרו עם התפילה. עם זאת, אין להסיק מדרך ההשלמה כיצד נתקנה המצווה לכתחילה.
מדוע לפי השיטה המוצגת אין לאישה לברך על הלל שאומרת בהתנדבות?
לפי שיטת הרמב״ם המובאת בשיעור, אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה רשאית לקיימה, אך אינה מברכת וציוונו על חיוב שלא הוטל עליה. לכן ההתנדבות לקרוא את ההלל אינה יוצרת היתר לברך.
האם הוצג בשיעור רק טעם אחד לפטור?
לא. עיקר הביאור שנפרש הוא הקשר למסגרת התפילה ולדיני הקירוי. נוסף עליו הוצעה הבחנה בין נרות כזכר לנס השמן לבין הלל כהודאה על ניצחון המלחמה. הובא גם דיון בפוסקים, ונשמרה העובדה שיש דעות אחרות.
בחנוכת משה כתב ששוכר חדר בבית מלון בחנוכה יכול להשתתף בפרוטה בשמן מההדלקה המרכזית במלון. מדוע יכול להשתתף הרי רבנו כתב זאת לגבי אורח ולא לגבי שוכר שהוא לכאורה כשוכר דירה?
שלום רב כבוד הרב,
הבנתי מתשובתך לכמה שאלות שאת החנוכייה רצוי להדליק כמה שיותר קרוב לשקיעה ועד 30-40 דקות ממנה.
אשמח לשאול לגבי מקרה בו בית הכנסת בו אני מתפלל מתחיל תפילת מנחה 10 דקות לפני השקיעה, אחריה מדליק חנוכייה ולאחר מכן מתפלל ערבית. אני מגיע הביתה אחרי התפילה בערך 45 - 55 דקות לאחר השקיעה.
אין לי אפשרות להגיע למניין אחר. האם אני יוצא ידי חובה בהדלקה בבית הכנסת? האם אני אמור להדליק גם בבית?
אשמח לדעת מה עליי לעשות:
א. במקרה שיש מישהו אחר בבית באותו זמן. האם הוא יכול לכוון להוציא אותי או שצריך לחכות לי?
ב. במקרה שאין אף אחד בבית באותו זמן