אמן
שלום כבוד הרב ברצוני לשאול מהי אמן יתומה. האם כשמברכים אותי ואני אומרת "אמן אמן אמן אמן" זה נקרא אמן לבטלה? האם כשאני מברכת מישהו ואומרת בעצמי אמן זה נקרא לבטלה?
תודה
לא כל מי שרואה נר חנוכה מברך באותם תנאים, ולא כל ספק במצווה מוליד ברכה. הסוגיות מחברות בין איכות השמן, סמכות חכמים, חשד ופרסום הנס, ומגיעות לשאלה מה קודם כשאין די כסף: נר הבית, נר חנוכה או יין לקידוש. מתוך המחלוקות מתברר גם הקשר בין אור בבית, דוגמה אישית וחינוך הילדים.
האזינו לעיון המלא ובחנו בכל סוגיה מהו עיקר הדין, היכן המחלוקת ומה נותר כהצעת ביאור.
כל השמנים והפתילות הכשרים לנר חנוכה אינם נעשים פסולים מפני שאינם שמן זית. השאלה היא מהו המובחר. בסוגיה מודגשת צלילות אורו של שמן הזית, לעומת שיקולים של משך בעירה ועלות בשמנים אחרים. לצד הטעם הזה מובא בפוסקים גם הזיכרון למנורת המקדש.
יש להבחין בין הטעמים: אם מרכז ההידור הוא איכות האור, נבחן גם נר אחר לפי אורו; אם הטעם הוא זכר למנורה, לשמן הזית משמעות נוספת. בשם הרב קוק מובאת העדפה אפשרית לנרות פרפין לפי איכותם, אך אין זו הצגה של מנהג כל הקהילות. גם הדיון בשמן למאור אינו מוכרע רק על פי השאלה אם הוא ראוי למאכל: הצלילות והעשן חשובים לאיכות ההדלקה.
מנהגי תימן נזכרים בהקשר של שימוש בשמנים שהיו זמינים וזולים. אין להפוך מצווה מן המובחר לתנאי המעכב את עצם המצווה. גם ההערה על הארכת זמן הבעירה בימינו מובאת כאן כהידור לחומרה בפרסום הנס, ולא כהיתר לדחות ללא גבול את תחילת ההדלקה.
אגב מעלת השמן נידון גם הכנת דיו: הפקת פיח בבעירה וגיבולו עם חומרי הדיו. המסורת המתוארת מתימן משמרת את עבודת הסופר שהכין בעצמו את חומריו, ולא רק כתב בחומר מוכן שקנה. הדיו נשמר גם בצורת חומר סמיך או יבש והוכן לשימוש לפי הצורך.
העיון הזה מחבר איכות חומר למעשה מצווה: כתיבה יפה ויציבה היא חלק מן ההידור, והכרת המלאכה מאפשרת להבין את לשון הסוגיה. עדויות המשתתפים על שמנים בימינו נידונות כעדויות וניסיונות להסבר, ולא כבדיקת איכות מוסכמת של כל מוצר הנקרא שמן למאור.
בלילה הראשון מברך המדליק שלוש ברכות, והרואה הנכלל בתקנה מברך שעשה נסים ושהחיינו. מכאן ואילך אין מוסיפים שהחיינו כדרך קבע בכל לילה; המדליק מברך שתי ברכות וברכת הרואה הנידונה היא שעשה נסים.
היקף תקנת הרואה שנוי במחלוקת. בפירוש רש״י נידונה ראייה של מי שעדיין לא הדליק, גם אם עתיד להדליק. בשם הרשב״א מובאת דרך מצומצמת: מי שלא ידליק ואין מדליקים עליו בביתו. השולחן ערוך מובא כאן כמכריע בדרך המצמצמת מחמת ספק ברכות.
בהבנת שיטת הרמב״ם מוצגת בשיעור גם קריאה מרחיבה של ברכת הראייה, הקושרת ראייה נוספת לכוונת הברכה הקודמת. יש לשמור את ההבחנה בין קריאה פרשנית זו לבין לשון ההלכה עצמה: אין להציג את הדוגמה של ברכה חוזרת פעמים רבות כציטוט מילולי מן הרמב״ם, או כהכרעה מוסכמת לברך שוב אחרי שכבר בירך. המחלוקת נשמרת, ולא נבנה ממנה היתר חדש בלי בירור.
כשאשתו של אדם מדליקה בביתו, הוא יוצא בהדלקתה לפי המקרה הנידון. אם הוא נמצא בבסיס שבו רוצים לקיים הדלקה ציבורית בחדר האוכל, מצטרפות שאלות של מקום ההדלקה, זמנה והאפשרות לברך מחוץ לבית או לבית הכנסת.
בשל הספקות מוצע לתת לחייל או לקצין שאינו מדליק את האפשרות להדליק, במקום שהיוצא בהדלקת ביתו יברך בעצמו שוב. הזכרת דעה אחרת של הרב עובדיה יוסף אינה מבטלת את הקושי הנידון בברכת להדליק. גם הדלקה באירוע ציבורי, ובפרט כאשר מתקיימת בו תפילה, תלויה במחלוקת הפוסקים; אין להסיק שכל התקהלות נעשית מעצמה מקום לברכה.
השאלה אינה אם מצוות חכמים חשובות, אלא מהו מקור החובה לשמוע להן. הסוגיה מביאה את לא תסור ואת שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. בדיון נבחן ההבדל בין הכרעה בספק של דין תורה לבין תקנה חדשה של חכמים.
החיוב לשמוע לחכמים מעוגן בתורה, אך אין מכאן שכל דין דרבנן נעשה זהה בכל פרט לדין תורה. בדימוי המובא בשם הרב יוסף קאפח, הורים נותנים סמכות למי ששומרת על ילדיהם: אי ציות לה הוא פגיעה גם בסמכות ההורים, אך אינו זהה לאי ציות להוראה מסוימת שאמרו ההורים בעצמם. הדימוי מסייע להבין קשר עקיף לחובת התורה בלי למחוק את מדרגות הדין.
מן המשנה בדמאי עולה שמפרישים בלי ברכה, והדבר מחייב לבאר מדוע על נר חנוכה כן מברכים. אביי מבחין בין ודאי של דבריהם לבין ספק של דבריהם. יום טוב שני נידון כחריג, שהברכה בו נתקנה כדי שלא יבואו לזלזל בו.
רבא מוסיף שבדמאי רוב עמי הארץ מעשרים. השאלה הפרשנית היא אם הוא חולק על אביי מכל וכל, או רק מוסיף טעם לכך שאין מברכים על הפרשת דמאי. בפירוש רש״י ובדעת הראב״ד המובאת נידונה מחלוקת, ואילו לפי הבנת הרמב״ם רבא מוסיף ואינו מבטל את הכלל שאין מברכים על הספק. לכן אין להציג את פסיקת הרמב״ם כבחירה באביי נגד רבא בלי להסביר את הבנת היחס ביניהם.
מן ההבחנה הזאת נידונים ספקות במצוות נוספות, ובהם מילה וכיסוי הדם. גם כשמקיימים מעשה מספק, אין הברכה נגררת אחריו בהכרח. לפי ההכרעה המובאת כאן אין מברכים על ספק, בין שמקורו בדין תורה ובין בדברי חכמים.
בדיון על ישיבה בסוכה בחוץ לארץ בסוף החג נותרת הסתייגות מפורשת כיצד ליישב את פרטי הסוגיה עם השיטות. הצעות ההסבר אינן מוצגות כפסק עצמאי המאפשר לברך על הסוכה באותו מקרה. אין להשלים את הבירור מזיכרון ולהפוך את ההצעה להלכה מוכרעת.
חצר שיש לה פתחים משתי רוחות נזקקת להדלקה נוספת מפני החשד. הדיון מבחין בין חשד של בני המקום, המכירים את הבית, לבין חשד של עובר אורח שאינו מכירו. גם בן המקום עלול לעבור תמיד רק ברחוב אחד ולא לראות את ההדלקה שבצד האחר.
ההשוואה למעבר ליד בית הכנסת מבררת שאין רמת חשד אחת לכל המקרים. מובא בשם הנצי״ב הסבר הקשור ליחס לתקנת חנוכה בראשיתה, ולצדו מוצע הסבר של חשד הנובע מהוצאה כספית: קל יותר לחשוד באדם שחסך כסף מן המצווה מאשר בכך שלא נכנס להתפלל. אלו ביאורים לטעם החשד, ולא קביעה שכל אדם אכן נוהג כך.
דיני פאה משמשים דוגמה נוספת: השארתה בסוף השדה מגינה על שוויון ההזדמנויות לעניים, מונעת את ביטול זמנם, מצמצמת חשד ומקשה על רמאות. אין לכוון מתנת עניים באמצעות הערמה לטובת קרוב מסוים בלבד.
נר בעל שני פיות עשוי לעלות לשני בני אדם. מכאן נידונה גם המחלוקת על מקום ההדלקה — פתח הבית או פתח החצר — אך אין להפוך כל ראיה בסוגיה להכרעה בלעדית, משום שאפשר לפרשה בדרכים שונות.
מאגר שמן משותף אינו פוסל כשלעצמו כמה נרות. צריך שהפתילות והלהבות יהיו ניכרות כנרות נפרדים, ולא ייראו כאש אחת של מדורה. בקערה עם פתילות נדרש סידור המונע את התאחדות האש. גם כלי תימני בעל זוויות נזכר כדוגמה להפרדת הלהבות אף כשמקור השמן משותף.
אש גדולה מאוד מן הסוג המשמש להארת מחסומים נידונה בפוסקים כמדורה ולא כנר חנוכה. גודל מרשים או פרסום רב אינם מחליפים את הצורך בשם נר ובצורה המתאימה למצווה.
כשאין לאדם די כסף לנר הבית ולנר חנוכה, נר הבית קודם משום שלום בית. רש״י מפרש את נר הבית כנר שבת, והצער של בני הבית היושבים בחושך עומד במרכז הטעם. בשם הריטב״א מובאת הרחבה גם לנר הבית בחול.
בדיון על יין לקידוש מוצע שהמקרה הוא כשיש פת, והשאלה היא אם לקנות יין לקידוש או שמן לנר. אין ללמוד מכאן שעדיף לשבת רעב כדי שיהיה אור. אם התאורה בבית כבר קיימת, כגון תאורה חשמלית, אין זה אותו מקרה של בית שנותר בחושך.
בין נר חנוכה ליין לקידוש מכריעה הסוגיה לטובת נר חנוכה משום פרסום הנס. הדבר מוליך גם לדיון בשבת ראש חודש וחנוכה: סדר קריאות התורה וההפטרה בנרות זכריה מלמדים כיצד תדיר ופרסום הנס פועלים יחד, וכיצד בוחרים כשאי אפשר לקיים שתי הפטרות.
הרגיל בנר נידון אצל רש״י ביחס לנר שבת ולנר חנוכה, ונקשר להבטחה לבנים תלמידי חכמים. לצד הממד הסגולי מובא רעיון פרשני המדגיש את מי שרגיל ללמוד לאור הנר: ילד הרואה את אביו לומד לומד ממנו. יש כאן אמת חינוכית, אף שנותרת הסתייגות אם זהו פשט הסוגיה.
גם דאגה לצורכי הזולת נבחנת במעשה. הסיפור על ילד הבא לבית חברו ומוזמן קודם כול לאכול ממחיש תשומת לב למחסור, ולא רק שאלה אם מילא את חובותיו הרוחניות. הדאגה ללימוד שלי וללחמו של חברי אינה מתחלפת בביקורת על החבר ובדאגה רק לצורכי עצמי.
הסוגיה על אשת רב יוסף נקראת אצל רש״י בנר שבת, ואילו בהבנת הרמב״ם הנידונה היא קשורה לזמן נר חנוכה — שלא להקדים ושלא לאחר. עיוורון אינו מתואר כפטור מעצם חיוב המצוות; הקושי הטכני יכול להיפתר בהדלקת האישה או בעזרה מתאימה.
הסיום מחבר יראת שמים לשליטה עצמית: אדם שדבריו נשמעים לעצמו, ועושה את מה שהוא יודע שצריך לעשות, בונה גם את יכולתו להשפיע על אחרים. אין די בסגולה או בדרישה מן הילדים אם חסרה דוגמה חיה בבית.
מסקנת הדברים: אור הנר מחבר פרסום הנס לשלום הבית, סמכות חכמים לדיוק בברכות, ומעשה המצווה לדוגמה חינוכית. יש לשמור בכל סוגיה על ההבחנות: הידור אינו תנאי כשרות, חיוב במעשה מספק אינו בהכרח חיוב בברכה, וביאור פרשני אינו ציטוט או פסק מוסכם. מן הדיוק הזה נבנה אור שיש בו גם תורה וגם אחריות לחיי הבית.
האם רק שמן זית כשר להדלקת נר חנוכה?
לא. כל השמנים והפתילות הכשרים נידונים ככשרים, ושמן זית הוא מן המובחר. בסוגיה מודגשת צלילות אורו, ובפוסקים מובא גם זכר למנורת המקדש. יש להבחין בין מעלת ההידור לבין תנאי המעכב את עצם המצווה.
האם שמן למאור פחות מהודר מפני שאינו ראוי למאכל?
לא זו לבדה השאלה הנידונה. במרכז הדיון עומדים צלילות האור ואיכות הבעירה, לרבות העשן. עדויות על סוגי שמן מסוימים אינן הופכות לקביעה על כל המוצרים הנקראים שמן למאור. אין להשוות אוטומטית ראויות למאכל עם איכות ההדלקה.
מי נכלל בברכת הרואה לפי הדעה המצמצמת המובאת?
לפי הדעה המובאת בשם הרשב״א, מדובר במי שאינו מדליק ואין מדליקים עליו בביתו. השולחן ערוך מובא כמכריע בדרך המצמצמת מחמת ספק ברכות. לצד זה נידונות בסוגיה קריאות רחבות יותר; אין להציג את כל השיטות כדעה אחת.
האם הדיון מתיר לכל מי שכבר בירך לברך שוב בכל ראיית נר?
לא כהכרעה מוסכמת. מוצגת קריאה מרחיבה בהבנת שיטת הרמב״ם, הקושרת את הראייה הנוספת לכוונת הברכה הקודמת. יש להבחין בין ביאור זה לבין לשון ההלכה עצמה, ואין להציג את הדוגמה של פעמים רבות כציטוט מילולי מן הרמב״ם או לבנות ממנה היתר חדש בלי בירור.
האם חייל שאשתו מדליקה בביתו צריך לברך שוב בחדר האוכל?
במקרה הנידון אשתו מוציאה אותו בהדלקתה. בשל הספקות במקום ההדלקה, בזמנה ובברכה בהדלקה ציבורית, מוצע לתת לחייל או לקצין שאינו מדליק את הזכות להדליק. אין ההצעה מבטלת את המחלוקת על הדלקה מחוץ לבית או לבית הכנסת.
כיצד מברכים וציוונו על מצוות שתיקנו חכמים?
התורה מחייבת לשמוע לחכמים, והסוגיה מביאה לכך את לא תסור ואת שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. הקשר לחובת התורה אינו מוחק את ההבדלים שבין דין תורה לדין דרבנן. בדיון נבחן גם ההבדל בין הכרעה בספק של דין תורה לבין תקנה חדשה.
מדוע לפי הבנת הרמב״ם אין כאן פסיקה כאביי נגד רבא?
לפי הביאור המובא, הרמב״ם מבין שרבא אינו חולק על כלל אביי שאין מברכים על ספק של דבריהם, אלא מוסיף שבדמאי רוב עמי הארץ מעשרים. רש״י והראב״ד מובאים בהבנה אחרת של המחלוקת. צריך להסביר את היחס בין הדעות לפני שמשווים את הפסיקה לכלל הלכה כרבא.
האם קיום מצווה מספק מחייב גם ברכה עליה?
לא בהכרח. לפי ההכרעה המובאת אפשר להתחייב במעשה מחמת הספק ולהימנע מן הברכה מחמת ספק ברכות. יום טוב שני נידון כחריג מטעם שלא יבואו לזלזל בו. הדיון בסוכה בסוף החג נותר עם הסתייגויות, ואין להפוך את הצעות הביאור שבו לפסק עצמאי לברך.
מדוע נדרשת הדלקה בפתחים משתי רוחות?
מפני החשד שבן המקום העובר בצד אחד בלבד יאמר שלא הדליקו כלל. גם מי שמכיר שיש לבית פתח אחר אינו בהכרח עובר לידו ורואה את ההדלקה. הסוגיה מבחינה בין בני המקום לבין אורחים, ובין רמות חשד במצוות ובמצבים שונים.
האם מאגר שמן אחד יכול להזין כמה נרות חנוכה?
כן, לפי הדיון אין צורך שמקור השמן של כל פתילה יהיה כלי נפרד. התנאי הוא שהפתילות והלהבות יהיו ניכרות כנרות ולא יתאחדו למראה מדורה. אש גדולה ומאוחדת אינה נעשית נר חנוכה רק מפני שהיא מפרסמת היטב את האור.
מה קודם כשאין די כסף לנר הבית ולנר חנוכה?
נר הבית קודם משום שלום בית. רש״י מפרש זאת בנר שבת, ובשם הריטב״א מובאת הרחבה גם לנר הבית בחול. בדיון על יין לקידוש מוצע שהמקרה הוא כשפת כבר קיימת; אין ללמוד ממנו שעדיף לשבת רעב כדי שיהיה אור. כשכבר יש תאורה, המצב שונה מבית הנותר בחושך.
האם ההבטחה לבנים תלמידי חכמים מחליפה לימוד ודוגמה אישית?
לא. לצד הממד הסגולי של הרגיל בנר מובא רעיון חינוכי: ילד הרואה את אביו לומד מושפע מן המעשה. נשמרת הסתייגות אם זהו פשט הסוגיה, אך הדוגמה האישית מודגשת כאמת חינוכית. גם יראת שמים נקשרת ליכולת לעשות בעצמך את מה שאתה דורש מאחרים.
שלום כבוד הרב ברצוני לשאול מהי אמן יתומה. האם כשמברכים אותי ואני אומרת "אמן אמן אמן אמן" זה נקרא אמן לבטלה? האם כשאני מברכת מישהו ואומרת בעצמי אמן זה נקרא לבטלה?
תודה
הל' ברכות פ"ג ה"ג "הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק. אם יש בפתיתין כזית או שנכר שהן פת ולא נשתנת צורתה, מברך עליה בתחלה המוציא. ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבשול, מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות." עיינתי בפירוש הרב קאפח ולא הבנתי כיצד מיישב את סתירת הרישא אסיפא. למשל, אם יש בפתיתין כזית אך נשתנתה צורתה, מהרישא משמע שברכתה המוציא מכח הכזית, ומהסיפא משמע שברכתה מזונות מכח נשתנתה צורתה. כאמור, את דברי הרב קאפח לא הבנתי, וספציפית במהדורתו עמ' תקכ"ג לא ברור אם הוא מקבל את דברי ר' יונה אם לאו. בכבוד רב.
מה ניתן ללמוד מהמבנה של "שבע הברכות" שאינם פותחות ב"ברוך" חוץ מהראשונה והאחרונה?
היש פגם בנוהג המקובל בחלוקה של "שבע ברכות" כ"כיבודים" לאנשים שונים?
האם רשאים לברך "שבע ברכות" ללא סעודה כמו הפעם הראשונה שהם נאמרות מתחת לחופה?
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. לפי מורנו הרב יוסף קאפח אם קבע סעודה על מזונות (כלומר, שאינו אוכל עד הסעודה הבאה) מברך כלחם. מה הדין אם מצא עוגיות וברך מזונות ואכל, עד כדי שאינו צריך לאכול את סעודתו הבאה הקבועה, האם למפרע היה צריך לברך כלחם, ולברך אחר אכילתו ברכת המזון?
ב. קראתי בספריה את חיבורו של מורנו הרב יוסף קאפח 'שיחת דקלים'. לדעת כבוד הרב,
מדוע כתב מורנו הרב יוסף קאפח את החיבור הזה? מדוע ביאר מושגים בקבלה? מדוע לא פרסם את החיבור? האם כבוד הרב יודע איפה ניתן להשיג את החוברת?
על פי הרמב"ם ברכות השחר אם נתחייב, ישנו קושי מובן ליישם זאת מה עליי לעשות
לכבוד הרב הגאון שלום וברכה בשנה האחרונה חידשנו ב"ה את מנהג אכילת קליות (ג'עלה) לפני הסעודה בליל שבת, ואנו משלבים שירי שבת ודברי תורה וב"ה אנו מרוצים מאוד. השאלה כזו: אם יש לפנינו מינים שונים של פירות עץ כגון תמרים תאנים וענבים. האם ניתן לדעת הרמב"ם לברך על התמר בפה"ע ולכוון להוציא את התמרים בלבד, ואח"כ לברך שוב בפה"ע על התאנים ולכוון להוציא את התאנים בלבד, ואח"כ שוב לברך בפה"ע על הענבים?
בתודה מראש
שלום לכבוד הרב!
יש לי מספר שאלות :
1. אם אדם אוכל בביתו ועבר לחדר אחר צריך לברך שוב?
2. אכל במזרחה וכו' מהו הגבול שצריך לשנות מקום במקום פתוח כדי שיתחייב שוב לברך את הברכות?
3. מה ברכתו של לחם מטוגן?
4. מה ברכתה של מצה מטוגנת? והאם יש הבדל בין שברי מצה קטנים לחתיכות גדולות?
תודה לרב. שלום! אודה לרב אם יענה לי על פי הרמב"ם.
שלום כבוד הרב
אצלנו בבית האבא מברך ברכת המזון בקול וכולם מקשיבים ומתכוונים לצאת ידי חובה וכמובן שהוא גם כן מתכוון להוציא אותנו ידי חובה
כאשר המברך מגיע לתיבת 'הרחמן יזכינו' כולם עונים לו 'תזכה ותחיה ותאריך ימים'
שאלתי היא כזאת: א. האם הרב מכיר מנהג כזה?
ב. האם זה לא נחשב הפסק?
תודה רבה לכבוד הרב
שלום לרב ערוסי. מה ברכה על עוגת גבינה כזאת. בסיסה התחתון - בסקויט, באמצע המון גבינה ובסיס עליון שוב בסקויט, ומעליו תותים שלמים וג'לי. מה העקרון ההלכתי שצריך להנחת במקרים כאלה?
שלום עליך רבי נעורו מס' ספיקות בלימודי..
1) מהי ברכת פלפל הממולא בבשר ואורז?
2) לפעמים אני מגיע לכיור ובנטלה יש שליש מים. אם אני מוסיף עליהם מים, מותר ליטול מהם למרות שהם התגלו? (או: האם מותר ליטול במים חצי מגולים - חצי כשרים?)
3) אם הרמב"ם חזר לסבור שהמשיח לא חייב להיות נביא, למה לא כתוב אצלנו כך בספר המדע? לתיקון לא הגיע לכתבי תימן?
תודה רבה לך
האם גידול בעציץ שאינו נקוב משנה המהות של הפירות שצמחו בו ואז תשתנה לברכת "שהכל"?
האם "כף החיים" מסכים עם דעתו של "חכמת חיי אדם" שברכתו של לחם כנ"ל היא במ"מ ולאחריו ברהמ"ז?
כיצד מברכים יהודי חו"ל "המוציא לחם מן הארץ" והרי "הארץ " הכוונה לארץ ישראל?