האם הקפדה על 'לשון נקייה' (פוליטיקלי קורקט) מעידה אף על 'טוהר המידות'?

מחד מחמיר הרמב"ם בנגיעה במים ואפילו באצבע קטנה ומאידך מונה מספר מקרים לקולא אפילו העובר בנחל ע"מ לשמור פרותיו. ידוע שטהרת הידים הינה מן הדברים המעכבים התפילה. האם דווקא במים או אפילו בחומר אחר?

מהו הבסיס להיתר של הרמב"ם לאשה לרחוץ ידה אחת כשהיא מאכילה את בנה?

היש להתחשב בכלל המקובל של דרך ארץ: "לא ישב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים" וכן לא ישנה ממנהג המקום?

האם מעמדה של רחבת הכותל בדין זה כמעמד בית כנסת של עדה מסויימת או כל עדה רשאית לנהוג כמנהג היחודי לה?

האם רשאים יחידים מבני תימן להתעטף בטלית בבתי כנסת תימניים שרובם המכריע של המתפללים אינם מעוטפים?

האם משפט התורה מכיר בכלל ש"כולם שווים בפני החוק" או מעודד את התופעה של נקמנות ו"עריפת ראשים"?

אילו כלים מציע משפט התורה ע"מ לאזן בין הצורך בענישת מי שסרח לבין הצורך שלא להפוך העבריין לאוייב החברה?

מהם התנאים עפ"י משפט התורה שניתן להחזיר את הבכיר העבריין למשרתו הקודמת אם שוכנע ביה"ד שנתקיימו כיאות?