יש צורך בחינוך החברה בישראל לכיבוד סמלים לאומיים

 הלכה היא שאין להכין צרכי מוצאי התענית רק לאחר חצות היום, האם בדווקא או שיש נסיבות להתר מלאכות גם לפני חצות היום?
היש נסיבות להיתר שימוש במים אף ביום הכיפורים וקל וחומר להיתר בט' באב?
האם יניח הכלים ולא ישטפם בגלל האיסור לרחוץ ידיו למרות החשש למפגע תברואתי?

היש לחשוש לגדר של הפסק בין זמן הברכה של עורך הקידוש עד סיום שתיית כוס הקידוש ע"י אחרון המסובים?

האם נכון לכתחילה לפרוס כיכר הלחם המיועד לברכה ע"מ לצמצם את ההפסק מברכת הפת עד להעברת הפרוסות למסובין?

מה עדיף- החשש להעברה לכאורה על המצוות או שבעה"ב יעביר לאשתו הפת טרם שיטעם משום חינוך לנימוסין?

"משנכנס אב ממעטין בשמחה", על איזה שמחה מדובר האם כולל גם מנוחת הגוף והנפש?
האם יציאה לנופש הכולל מסגרות של העצמה רוחנית, יש בהם פגיעה במאפיין האבלות של תשעת הימים?
היוצאים להינפש ולנוח בימים אלו, על אלו דברים צריכים הם להקפיד ע"מ שלא להיכשל בירידה ברמה הרוחנית?

דואג האדומי, אחד משריו הבכירים של שאול המלך, דוגמה במקורות חז"ל להולך רכיל שגרם לשפיכות דמים. במסכת סנהדרין נמנה דואג כמי שאין לו חלק לעוה"ב ושם גם מתוארים גדולתם בתורה של דואג ואחיתופל.
במדרש שוחר טוב מתוארים דואג ואחיתופל כראשי סנהדראות שנכשלו ונדרדרו לגהנם. בפיהמ"ש תחילת מס' חולין מונה הרמב"ם את דואג ואחיתופל והתנא אלישע אחר יחד עם ישו הנוצרי שר"י.