מורה נבוכים חלק ב פרק יז

היש לחשוש במנהג זה משום דרכי האמורי?

לשיטת הנוהגים כן, מהו טעמו של מנהג זה שלא הוזכר לא בש"ס ולא בפוסקים?

מהי דרכו של רבינו הרמב"ם  וכיצד נהגו יהודי תימן במעמד זה? 

באילו נסיבות של התנהגות האדם ניתן לקבוע שמדובר בהתרסה או בחוסר בטחון בקב"ה?

למה התכוונו חכמי ישראל כשאמרו: "מזונותיו של האדם קצובין לו מראש השנה"?

כיצד מתיישבים דברי ר' נהוראי שאמר שיניח כל אומנות שבעולם וילמד את בנו רק תורה, האם גם בנסיבות שאין לו פרנסה כלל?

השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין