תכנים לקריאה נוספת
יסורים מאהבה, ותפילה
שלום עליך מארי
שאלתי הראשונה: שמעתי הרמב"ם אומר שאין יסורים ללא עוון. האם הרמב"ם מסכים שישנה אפשרות שה' מיסר אדם ומקשה עליו כדי להיטיב לו יותר באחריתו? מה שנקרא 'יסורים מאהבה'.
אם לא, הכיצד מתורצת הגמרא המפורשת בברכות דף ה'. שם מתואר בהרחבה על "כל שה' חפץ בו מדכאו בייסורים..." וכד'.
שאלתי השניה: האם אסור לומר את הפסוקים "רפאני ה' וארפא..." בין פס' דזמרא לבין "ישתבח"?
שאלתי השלישית: נניח סיימתי תפילת 18 ערבית. החזן עדיין מתפלל עמידה. באיזה שלב מותר לי לעקור רגלי לאחר שפסעתי אחורה?
דעות שאין הלכה כמותן-למה נכתבו?
שלום וברכה
למה רב אשי כתב בגמרא את הדעות שלא נפסק הלכה כמותן?הרי הגמרא היא ספר הלכתי.
תודה רבה
קיום מצוות ומוסר
שלום לכבוד הרב,
1. האם אדם אשר מקיים מצוות משום המוסריות אשר בקיום המצווה ו/או מכל סבה אחרת (דוגמה - הרגשה טובה) ולא משום שצווה על כך ע"י הקב"ה זכאי לשכר?.
2. כיצד יש להיתייחס לאדם אשר מלא מצוות כרימון אולם, הטעם שבגינם הוא מקיים את המיצוות הינו אנושי ולא מפאת הציווי האלוקי?. אודה לרב אם ירחיב את תשובתו הואיל ולא מצאתי מקורות ברמב"ם.
תודה
תורת הקבלה
שלום כבוד הרב
לפני כשבוע שאלתי את הרב האם להמשיך ללמוד קבלה אחר שראיתי את טענותיו הברורות של הרב יחיא קאפח בתשובתו לרב קוק בנושא ריבוי האלוקות שיש בזוהר ובתורת האר"י
והרב אמר שעליי ללמוד ש"ס ופוסקים תחילה. ובאמת רב עיסוקי הוא בש"ס ופוסקים ורק שעתיים ביום אני עוסק במדעי האלוקות מספרי הראשונים הרמח"ל כתבי האר"י וזוהר כיוון שליבי חפץ בידיעת האמת שעומדת מאחרי קיום התורה והמצוות בעוד שבתורת הפשט צריך לעיין יומם ולילה כדי למצוא טעמים להבין את תכלית האדם בעולם והעבודה שעליו לעשות ואיך קיום התורה והמצוות מכוונות לתכלית זו.
ולעניין השאלה :
טליתות הקשורות אחת לשניה ופרושות לתצוגה, האין בכך משום בזיון מצווה?
מה ההבדל בהתייחסות ההלכתית לתשמישי מצווה לבין ההתייחסות ההלכתית לתשמישי קדושה?
היש הגבלות הלכתיות על השימושים בטלית (כמו: כניסה לבית הכסא) למרות שמדובר למעשה בבגד או כיסוי?
האם מותר לעשות מצג מאוסף של טליתות הקשורות ביניהם ע"מ לשדר מסרים יהדותיים יחודיים לאחים הרחוקים משמירת מצוות?
עלית הרמב"ם
בשיעור הנ"ל, אמרתה שיש מדרש שהמקדש ירד מן השמים. שאלתי: איפה המדרש הזה? בתודה ובברכה.
שמיעת כלי שיר בזמן הזה
לכבוד הרב רצון ערוסי, כנהר שלומות!
ידועה ההלכה בהלכות תעניות (ה, יד): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר כולן. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול שלשיר, אסור לשמוח בהן - ואסור לשמען מפני החרבן. ואפלו שירה בפה על היין אסורה, שנאמר: "בשיר לא ישתו יין". וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר שלהודאות וכיוצא בהן על היין." וכ"פ בשו"ע סי' תק"ס.
בין הכוזרי לרמב"ם - גלות וגאולה
השוואה בין השקפותיהם של רבי יהודה הלוי והרמב"ם ביחס לענייני הגאולה קיבוץ הגלויות והמשיח.