ל"קי לכבוד מורנו ורבנו. "אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא, צדיק הוא בכל דרכיו " ברצוני לדעת באמת ובתמים, בהתחשב בזרמים הרבים הקיימים ביהדות, ובהתחשב באימרה לעייל, יוצא שהאמונה התמימה בלב האדם, היא שקובעת לפניו יתברך, ולא ההשגה השכלית .(וכי מה אשם אותו אחד שאינו יכול להכיר את בוראו בשכלו, מסיבות רבות, חברה, הורים וכו) כל השאלה הזו היא על ההנחה שהרמב"ם נתן משקל רב לשכל ולא, ללב האדם.
